Glenmorangi Nectar D'or או שלא

אני לא מתכוון להתנצל על הכתיבה הדלה, כלומר על הדלות של התדירות שלה. על הדלות של הטקסט בטח ובטח שלא. 

קיבלתי תגובה ביזרית משהו לפוסט מלפני שנה וחצי על פילוגיה של סושי שאני מאחל לכל באיה בדיוק מה שמגיע להם, כלומר להגיע לשם.

מכל מקום, תגובה זו בתוספת הנדיבה של בקבוק ווסקי Glenmorangi Nectar D'or שניתן לי בנדיבות אופינית ורבה על ידי א. חברי הטוב הביאוני עד הלום.

עסוק וטרוד אני ומוזת הכתיבה של טקסט שלא מסתיים בסיומת m לא שרתה עלי לעיתם קרובות מספיק, אבל היום חשקה נפשי בכוסית. אם כך ניצלתי את מעמדי וביקשתי בקול אדיב כוסית Glenmorangi מהאשה, כדי למנוע ממני קימה מיותרת מהכיסא. מפה לשם הבקשה לווסקי ספציפי התמוגגה בערפל וקיבלתי כוסית למבחן טעימה. 

יאמר לזכותי (טוב יותר מדויק להגיד: אומר לזכותי) שלא היתי מודע לכך שזה מבחן טעימה. אבל זה לא היה קשה להבחין בכך שלא מדובר בווסקי עליו התכוונתי לכתוב. 

לעזאזל, היתי צריך להתחיל לתאר אותו תוך נסיונות הפענוח שלי. אבל לא עשיתי כן. מלוח זו היתה ההבחנה הראשונית שלי. מלוח ולא Glenmorangi. בדאגה לכבד שלי המנה היתה קטנה במיוחד, אז שתי שאיפות מאוחר יותר והתחתית התקרבה מאוד מאוד. ידעתי שזה בקבוק שלא פקדתי לאחרונה, חשדתי ב-Glen Garioch ווסקי שתאמת אני לא מת עליו, אבל אנסה לכתוב משהו בנידון בקרוב. אבל זה לא היה זה.

הלחץ מתחיל להצטבר ומאחר והרגשתי חלוד בתחרות, החלטתי להתבונן בארון מקרוב, להשראה. כמה שניות פזיזות, אפילו בלי טעימה נוספת וניחשתי ווסקי שקרוב לתחתית Dun Bheagan שאני לא זוכר יותר מידי (קניתי אותו בצרפת ונדמה לי שאבא שלי חיסל את רובו).

Glen Garioch & Dun Bheagan

שוב לא נכון. נכנעתי הפעם, אולי לכדי לא להגיע לכשלון שלישי אולי כי לא היתי מוכן. זה היה glenkinchie ווסקי חביב מאוד. מלוח, פירותי, מגיע מה lowlands (כמו - dun bheagan  ונדמה לי שגם ה highlands ובכללם Garioch לא שונים מהם באופן דרסטי). עדין, נח ביובש בחלל החיך אחרי השתיה.

Glenkinchie

מהכוסית השניה (כלומר זאת שאחרי החצי שנמזג לי) נהנתי מאוד. נזכרתי שאני מאוד אוהב את הווסקי, אחותי נתנה לי את הבקבוק הראשון ממנו, עכשיו יש בערך עוד שתי כוסיות לסיום השני.

זהו בהקשר זה.

רציתי להזכיר משהו בנושא שונה לגמרי. כולנו מכירים אתרי המלצות למינהם tripadvisor למטייל ועוד כל מיני. בטיול הנפלא שלי לקנדה לפני כחודשיים נתקלתי במקום שהיה באמת אבל באמת תת רמה. רגוע ודי שאנטי בטיולים בדרך כללי חפצתי להבליג. אבל הם באמת הביאו לי את הג'ננה, לא בגלל האוכל המגעיל או השרות הדוחה. בגלל הכל כלומר הקומבינציה. לכך הקמתי באופן נסיוני אתר שאבקש מכל קוראי הנאמנים (שלושתם כולל אותי) לתרום לו ! לאתר קוראים לו trip un-advisor. אני מקווה, טוב אולי מקווה זה לא מילה טובה, אני רוצה שסיפורי זוועה והמלצות שליליות יופיעו בו בכדי לאזן את החנופה המידע המסונן שנמצא בהרבה אתרים אחרים. הרבה פעמים המלצה שלילית הרבה יותר חשובה מהמלצה חיובית. אני חושב שבתחום של נסיעות בהם יש לך מעט ביצים כלומר לכל היותר 14 ביצים בטיול בן שבועיים, אז אם אחת או שתים הולכות ממש גרוע זה יכל לבאס מאוד, וכן התחלתי את האתר. 

למי שיש סיפוקים מתאימים, עם או בלי תמונות, רצוי באנגלית לא הרבה יותר קלוקלת משלי, יותר ממוזמן לשלוח.

שלכם,

א.

ביקור וביקורת: פורטונה. + הקדמה בנושא תגובות איפור וגוגל

חזרתי, ההפסקות הולכות ומתארכות כך נדמה לי. אבל ניחא. החיים טובים.

רציתי לכתוב מזמן בלה בלה בלה, ומה שמצחיק הוא דווקא הדחיפה שקיבלתי ממאפרת כלות מקצועית. לי זה נראה בהתחלה כמו כלי יעיל או לא יעיל לשיפור הpage rank של האתר של כותבת* התגובה.שבוע אחרי זה שעוד תגובה בסגנון דומה הופיעה צרוף המקרים, ששתי מאפרות מקצועיות יגיעו במקרה לבלוג הפופולארי שלי ובפרט לפוסט החתונה לפני כמעט שנה נראה לי קצת מופרך. אז הגבתי קצת לתגובות שלהם. 

*  נראה שהתגובה הראשונה מפנה לאתר של ירין שחף שמוצג כגבר לכל דבר ועניין, נשאלת השאלה מדוע אז כינוי הגוף בתגובה הוא נקבה? 

• האם עובדת נאמנה בחברה כתבה את התגובה, ופשוט רצתה להפנות אותנו אל מקום עבודתה? מדוע אם כן לא התשמשה בשמה המלא?
• האם ירין החליט להתחפש למאפרת במקום למאפר כי זה מילה שמחפשים בטח פי 1000 בגוגל? או אולי יש סיבה אחרת לתחפושת?
• האם העובד במשרד הפרסוםן לא טרח לבדוק האם הלקוח שלו הוא לקוח או לקוחה ? והניח לפי התחום כי מדובר בלקוחה?

אותי זה מצחיק.

ועכשיו הנה אני כאן לשם כתיבת פוסט אמיתי. 

שבוע שעבר חברינו התל אביבים א.+ י. החליטו לעשות מעשה, לארוז את הדרכונים ולברוח מהחום אל עיר הקודש.

שקלתי ללכת למחניודה אבל חוץ מזה שהם לא עונים, חוץ מזה שהם מלאים כמעט תמיד (שלשום בדקנו והם מלאים כל ערב עד החמישי לספטמבר, כשאתה טרנדי אתה טרנדי והכסף זורם מהאוזניים) אז החברים העדיפו שלא מטעמי יומרנות ותחכום יתר של המקום. 

בפורטונה לא צריך להזמין מקום, ואין שם יומרות. התל אביבים איחרו כהוגן (הם יצאו באיחור מהמלון שלהם בגבול מזרח העיר, אפשר לכתוב פוסט שלם רק על הסיפורים שלהם משם, והתברברו לא מעט כדי להגיע). הסתובבנו קצת ונחתנו בספין אוף של מחניודה (מחניודלה) שם התרשמנו מההכנה מול הפנים, לגמנו קצת קווה, וטעמנו פתיח מעולה שהיה בבסיסו קרפציו.

פורטונה שוק מחנה יהודה ירושלים:

סלטים: מגוון סלטים חופשי (למזמינים מנה עקרית). היתי אומר שחצי מהם לפחות מאוד טובים, רבע טובים והשאר בסדר.  עכשיו אני זוכר את החמוצים שהיו מעולים, את הסלט גזר ואת הטחינה. אולי פעם הבאה אכתוב קצת בסמוך יותר למאורע ואז אהיה יותר אינפורמטיבי. בעבר הזמנתי שם חומוס ואני זוכר אותו לטובה.

עקריות: לקחתי שיפודי אנטריקוט (75 ש"ח) ט. לקחה שיפוד מרגז ושיפוד קבב (59 ש"ח). התל אביבים לקחו אם אני זוכר נכון צלעות טלה לצד היפה והצד השני לקח שיפוד נתח קצבים בנוסף לשיפוד האנטריקוט. 

הבשר שם טוב. פשוט טוב ללא יומרות נקי מרטבים ושמות ארוכים. האנטריקוט היה מאוד מוצלח, נקנקיות המרגז היו טובת וחריפות במידה (אני נזכר במרגז של חיים פירו שהפך את עורו חנותו ועכשיו מתקרא חיים פירות). לא התחשק לי להיכנס לעולם הקבבים אבל מגוף שני אני חושב שמי שנכנס לעניין נהנה. לא היתי מרוכז בצלעות אבל נראה לי שהם היו טובות אבל יש מנות טובות מהן. לגבי נתח הקצבים, אני אישית אוהב את הבשר הזה אבל אחרי פעמיים שאכלתי אותו בתור שיפוד אני חושב שאולי הוא לא מתאים כל לך לצורת הכנה זו מאחר והוא לא שמן מספיק ואז יש לו נטייה להתיבש.

חזה אווז וכבד אווז ניסיתי שם בעבר ויצאתי מרוצה.

נקודה חלשה היא הציפס, שהוא שמנוני מידי ולא פריך מספיק, אני לא אוהד ציפס מושבע לכן לא הפריע לי לא לאכול אותו אבל ציפס טוב יותר אפשרי וגם רצוי.

תוספת נחמדה במקום היא האישיות הנעימה של אייל, השף והבעלים. באופן עקבי הוא משקה את לקוחותיו בערק בזוקה, המצאה שלו אולי ואולי לא שכוללת השרייה של חצי תריסר מסטיקי בזוקה בערק עלית. חוויה לשתות את זה לפחות פעם אחת. אני אבל את הדרינק על חשבון הבית שלי לקחתי נקי.

קינוח:

רעיון גרוע לבירה וקינוח הוא הלינק מקום שהיה פעם חביב לבירה ודייט ראשון. א. לפני שנים רבות תפס אותי עושה בדיוק כך, טיב הדייט היה כטיב המקום כיום. 

לגבי הדייט למרות שאני זוכר את עצם הקיום שלו את הפגישה עם א. במהלכו, אני לא זוכר את המשתתפת בו וזה אומר דרשני (אנחנו מדברים על סוף 2005 תחילת 2006 כן).

עוגת גבינה גרועה ממש ממש, לא ראויה למאכל אדם למעט אולי אמריקאי. הוזמן פאי פטל שהגיע בתור פאי תותים (או להיפך) אני שכבר טעמתי מהעוגת גבינה לא התחשק לי הכניס דבר לפה מלבד הבירה שהיתה אמורה להשכיח פיזית ונפשית את העוגת גבינה. הפלג התל אביב שסולד מתותים (או אולי להיפך מפטל) שם וטו על העוגה הנ"ל וניסינו להחזיר אותה.

לפחות שלוש פעמים המלצרית שאלה מדוע אנחנו רוצים להחזיר (אחרי שכבר מראש נאמר לה שזו לא העוגה שהוזמנה) לפחות בפעמים היא הוסיפה לשאל האם העוגה רק לא טעימה לנו או שהיא מקולקלת!?

ט. התעשתה ראשונה ופסקה: כן, היא מקולקלת.

שומר נפשו יברח.

שלכם,

א.

הפסקה

די. הפעם אני לא מתנצל על שלא כתבתי. סיבות למכביר יש או אין, אבל פנאי נפשי בעיקר חסר לי. נושאים לכתיבה לא חסרים: הצגתי מאמר בסין. רק על זה יכלתי לכתוב פוסט שלם. טילתי גם בסין - עוד חצי פוסט. המשכתי בטיולים ברחבי הגלובוס, שוויץ, סקי בבולגריה, צרפת כל זה בחודשיים בערך. אבל המקלדת שלי נחה בנתיים.

תקציר הפרקים הקודמים:

בסין היה מדהים. שונה מאוד מכל דבר 8 ימים ברוטו, מיליארד סינים ואיזה 30 שעות טיסה נטו. בייג'ין ענקית היה קפוא שאפשר למות (25 מתחת, לא פחות וגם לא יותר). כנס לא מענין במיוחד, אבל נהנתי להציג. היו איזה ארבעה סטודנטים סינים ועוד כמה לא סינים שבטעות אולי לא ישנו כל ההרצאה שלי. ככה זה הרצאה בקוונטים, ביום האחרון, אחרי ארוחת צהריים.

צירך, שוויץ, שם לא הצגתי אבל הQIP היה מענין ועמוס מאוד. הגעתי לתובנה שאני מפיק מכנסים הרבה פחות ממה שאולי אפשרי, מהבחינה האקדמית לפחות. ציריך לא הכי מענית אבל היה לי אחר צהריים פנוי, מוזיאון Kunsthaus, מוזיאון לאומנות מודרנית היה חוויה מעוררת אחרי שבוע או יותר של הרצאות מבוקר עד ערב. לקמצנים ביננו: נראה לי ימי רביעי הוא חינם. בשוקולד הצטיידתי בלוזן. שם תכנתי לבקר קצת חברים ואבא החליט להפתיע אותי לביקור קצר. אחלה שוקולד ואחלה ביקור.

בולגריה סקי, סקי וסקי. התחיל מעולה לי וקשה לט. אשר הנעלים עשו לה את המוות. היה כיף חיים, בעיקר אם כוללים את החברה המעולה (א. + מ.) בקבוק השרידן, ואם מורידים מהחשבון את כל מיני כאבים ומכאובים. הענין בטיפול אבל יש סיכוי שאוכל שוב ללכת, סתם אבל פעם הבאה חופשה אתגרית = צלילה.

כמה קצת כתבתי על כל נושא זה הורג אותי. עוד לא הגעתי לווסקי שאני שותה או לביקור בצרפת. קשים החיים.

לצרפת נסעתי שוב שלא על חשבוני (המבין יבין) טוב ט. דווקא שילמה על החלק שלה. אפילו כנס זה לא היה. סתם אסופת מדענים שמייצרים רעש לבן. לא היתה שם טיפת מדע. רק בלבול מוח. סיפורים פסודו מדעיים אולי יותר נכון מטה-מדעיים, על כמה כסף יצא על זה וכמה על זה, מי כתב על זה ומי על זה. אוכל גרוע. אבל היתרון הגדול, הענק בעצם: נסיעה לפריס, יום אחד של חובות. שלושה ימים של כיף מוחלט. ארוחות מעולות עם אבא, מסעדת בשרים (Louchebem) מאפיים ללא סוף, http://www.fauchon.com  לא ניתן להשוואה לשום דבר אחר (בעולם). מוזיאון רודין... פשוט מיני ירח דבש. 


ווסקי מהדיוטי, במחיר $55 לשלושת רבעי הליטר (כלומר 2 ב- 110) שייך לסדרת ה- Provenance כל מיני חברה שקונים חביות ממזקקות ועושים בהם כרצונם. כלומר מבקבקים מתי שבא להם, באיזה חבית שבא להם וכו'. רציתי לנסות פעם אחת.
Provenance Autumn ,Glen Garioch Distillery, A highland Malt זה השם המלא. הווסקי צעיר 11 שנה. הווסקי בצבע קצת בהיר מידי, או אולי בלי להיות שיפוטי די בהיר

כמו שניתן לראות.

הריח מאוד פירותי, כמו איזה eau de vie, שזה אומר משקה חריף שמבוסס על תסיסה של פירות (בניגוד לדגנים למשל).
הטעם שלו מאוד רך ועד כמה שאני לא מאמין להקדלות הבאות שלי, אני חושב גם שהוא די פשוט, אולי חד גווני.
אחרי שלוק או שניים, בעיקר אם מקלידים, או שלא החיך מתמלא בריח פירות קיץ בשלים. אהה כמה שנמאס לי מהחורף. נמאס לי מהלחץ שהוא הביא עימו, נמאס מהקור, נמאס ממלא דברים. עכשיו שהפריחה בחוץ באביב, סתם ככה בחיים :) וגם בווסקי, אז מה יש להתלונן.
לסיכום, ווסקי נחמד מאוד. נעים לשתיה. לא מבטיח לקנות אותו שוב אבל לא מתכוון לסבול ממנו.


עד הפעם הבאה
א.