יום שבת, 15 באוגוסט 2009

ביקור וביקורת: סושי - אין חדש תחת השמש ואין עוד מלבדה

פרולוג:
יום חמישי, יום ספורטיבי במיוחד. בריכה בבוקר, פריסבי בערב, ועוד שעה בחדר כושר. אדרנלין זורם מאיזה בלוטה אל קצות האצבעות וזה נחמד מאוד.

אבל רעבים. העירה או בבית? העירה. מה בתפריט? סושי.

הקדמה:
ברחוב בן סירא קצת אחרי המסעדה צ'לו (די טובה) והמוסך (מוזר לא?) יש פיצוציה שקיבלה את השם החינני "תחת", איני יודע האם על שם האיבר הזה באיש או אישה ספציפים, על שם איבר החשיבה של הבעלים, או אולי חוש ההומור נכנס כאן לפעולה, והאפשרויות הבלתי נגמרות לצרף את שם המקום למשפט פשוט קסמו לבעלים יותר מדי ("הלו מאמי איפה אתה? אני בתחת"). בכל אופן טוב הטעם שקרן מהשם הזה גרם לי בדרך כלל לחיוך קטן, מהול בבוז וגועל נפש. ממש קרוב לתחת, ראיתי מקום של סושי, Sayuri's Katana, לפני זמן מה והחלטנו לדגום אותו לערב.

עלילה:
נכנסנו, העיצוב נראה מושקע במבט ראשוני, אקווריום, קירות לבנים ושחורים וכורסאות עור לבנות לישיבה. מארחת אין, מישהו שיושיב אותך כנ"ל. הלכתי לחדר הנוחיות על מנת לשטוף פנים וידיים מיום ארוך, ההפתעה השלילית הראשונה לערב היתה ריח השתן שעטף את המקום כמו שמיכת פוך אביבית באפריל. לא היתה הפרדה בין המינים (כמדומני לפחות), האזור היה בנוי בצורה מחפירה ואם חפצה נפשו של מאן דהוא להשתמש במשתנות בעמידה, היה עליו לקוות שעינן של העוברים והשבים לא חדה, כי היו נקודות מבט לא רצויות לאף אחד מהצדדים.

מעט נגעל מאוד רעב ומשום מה אופטימי חזרתי לשולחן. הזמנו דים סאם, פלטת סושי, מים וקנקן צ'ויה. המים בוששו ובוששו. לבסוף הגיע מלצרית ואמרה שאין צ'ויה, ביקשנו סאקי במקום וגם מים. באותה הזדמנות ניסיתי לברר האם ניתן לדבר עם מנהל המשמרת, אך נענתי שאין בנמצא תפקיד כזה. הערתי את תשומת ליבה של המלצרית למצב השרותים. אני מניח שקיוותי לראות זעזוע בפניה שיעיד על איזשהו סטנדרט. טיפה הזדעזעתי כשהיא קיבלה את זה ממש בקלות.

בפעם השלישית שביקנו מים קיבלנו כוס, במקום קנקן אבל זה תוקן חיש מהר בעזרת כוס נוספת...
הדים סאם (קוויו) מולארד היה יבש, ולא טעים. נראה שהשתמשו בבצק מודולרי שפתח בתחתיתו שאליו מכנסים קציצת בשר קטנה.
הסושי הגיע. כלל אצבע אומר שטיב הסושי הוא פרופורציוני הפוך לגודלו. בסושי רחביה הסושי ענקיים. אני נזכר לצערי בסושי מגעיל שהיה קטן אז אתקן את הכלל: "טיב הסושי חסום על ידי ציון פרופורציוני הפוך לגודלו". בכל אופן הסושי היו גדולים למדי, שני ביסים לבחורה ממוצעת, ביס גדול מידי אחד בשבילי.
הרעב ניטרל את אפקט הטעם קצת, ועד לנסיון השלישי או הרביעי חשבתי שהמקום טוב מסושי רחביה אבל נחות לעומת סאקורה. טעימה נוספת ילדה את הניסוח: "בסושי רחביה לא היתי אוכל בחינם, ופה כן" עוד נסיון אחד או שתיים גרמו לי לפקפק נחרצות במשפט הקודם. הניגירי סלמון היה בלתי אכיל. פעם ראשונה בהסטוריה לא סימנו פלטה אחת אפילו, והיינו רעבים.

צ'ויה לא הגיע בשום שלב בערב, וטוב שכך. החשבון הסתכם ב- 145 ש"ח ואם זה היה תלוי רק בי זה גם היה כולל את הטיפ. השארנו חמש כמחאה רצינית, אני מפרש את זה כטיפ רחמים.

אפילוג:
אין חדש תחת השמש, וגם לא בסביבות תחת. לעניות דעתי, כל אדם בעל בלוטות טעם וחוש היגייני מינימלי יתרחק מסאיורי קאטאנא ובאותה מידה גם מתחת (הספציפי הזה).
אין סושיות בירושלים מלבד סאקורה, כלומר יכול להיות שיש עוד מקומות שלא מבשלים את האורז במים של המדיח, ואינם קונים את הדגים בחנות של הכל בדולר. יכול להיות שיש מקומות שלא מגרדים את האצות מאיזה אקווריום אבל טרם גיליתי אותם.

חבל שלא כתבתי על הרברט סמאול ועל המטבח של רמה (שאכלתי בהם בשבועים האחרונים), בתקווה לפוסט שמח יותר בפעם הבאה.

א.





נ.ב.
יש אכול כפי יכולתך בשלישי - סימן רע.
האקווריום במסעדה היה ריק - די דבילי לא?
לשלטונות הצבא - אלשין ואומר שחיילת עובדת שם במדים כמלצרית ולא בכשרון רב.
הנה לינק כדי שמנועי החיפוש ידעו אולי לקשר בין דברי לבין המקום הזה.

4 תגובות:

  1. המקום ידוע כגרוע במיוחד.
    אני אוהב את סושי רחביה (לפחות איך שהוא היה לפני שנה כשאכלתי שם פעם אחרונה) ובKATANA שליד תחת היה ממש נורא.

    ע.ה.

    השבמחק
  2. יופי נחמה,
    לצערי גם לי עכשיו הוא ידוע בתור מקום גרוע במיוחד. תזמון זה הכל בחיים.

    השבמחק
  3. סושי רחביה:התנהגות דוחה גישה מתנשאת...שומר נפשו ירחק

    השבמחק