‏הצגת רשומות עם תוויות מסעדות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מסעדות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 6 בדצמבר 2009

ביקור וביקורת: פרינסס מרי

הקדמה:

אני שמח במיוחד לכתוב על הביקור הזה. חיפשתי לינקים בגוגל ולא מצאתי ביקורות מענינות. קצת פרומושין, אתר בית, כמה תמונות, לא יותר. אני מצהיר על עצמי כמבקר הראשון עד שיוכח אחרת.

הביקור:

אולי חמישי בערב, די מוקדם למסעדה, שבע בערב.
המקום לא עמוס, עדיף ככה. משפחה יושבת משמאל, תייר בודד מימין וזהו.

מלצרית חביבה מאוד, מגישה לנו תפריט, אין נתח קצבים ויש צלעות טלה. אנחנו לא מרוכזים כל כך, נבקש את שרותיה עוד פעמיים לפני שנחליט.

הרעב לא כבד עלינו, אז החלטנו להצטנע קמעא.

הוגש לנו לחם טרי ואורירי במיוחד, בסמיכות למטבל טחינה וחצילים ושמן זית עם בלסמי בתחתיתו. הלחם היה מצוין אבל המטבלים היו קצת פחות. הטחינה חצילים היתה דלילה בטעמיה, אני לא יכל להגיד ממש למה. הבלסמי תפקד באופן ממש מוזר: גם אם טבלתי חזור וטבול את הלחם בצלוחית השמן, אף לא טיפת בלסמי אחת לא ליחלחה את פתי. למרות הלחם והשמן הטובים נותרתי טיפה מתוסכל מחוסר היכולת שלי לדוג בלסמי בחכתי. הצלחתי להתאפק ולא לאכול את הלחם, דבר שהשתלם מאוחר יותר.

הזמנו יין, שירז אוסטרלי, אני לא זוכר את היקב... למרות שהזמנו בקבוק קיבלנו שתי כוסות. ויתרנו על הדחף להבהיר, גם זו לטובה, לא חסר לי יין במהלך הארוחה מאחר וט. לא רוקנה את כל תוכן הכוס....

לראשונות הזמנו: מרק קרם ערמונים וכבד אווז וכן סלט עגבניות תמר, שרי, עגבניות ירוקות, צימוקי עגבניות ומוצרלה מותכת. המרק היה מעולה, קרם עדין עם טעם ערמונים מפנק של חורף. המרק היה עשיר וגודל המנה היה מספק. במרכז המנה מונח נתח כבד אווז. הנתח היה קטן אך טוב, אבל לטעמי לא קשור למרק, פשוט ישב יפה ליד לא ביחד.
הסלט היה גם הוא מעורר תאבון. צימוקי העגבניות היו טעם מרענן וחדש עבורי. הצימוקים מתוקים ועגבניתיים בו זמנית באופן די מפתיע. אולי אפילו טיפה מתוקים מידי (אני הייתי חותך אותם לחצי). העגבניות הירוקות איזנו את המתיקות שלעיל במרירות בוסרית, עגבנות התמר והשרי נתנו את רקעי הצבע והטעם לסלט. לסיכום מנה לא שגרתית וחביבה מאוד.
בסלט נוסף על כל עגבניותיו הכיל גם עגבניות רגילות. מצד שני לא ניתן להאשים אותם במצג שווא, עם השם הארוך הזה כמעט נגמר המקום לכתוב בו דברים בתפריט.

לעקרית: צלעות טלה ופירה כמהין. שלישית צלעות טלה קטנות להפליא, בליווי פירה תפוחי אדמה וקצת כמהין. הצלעות הגיעו מדיום רייר כנדרש, הן נמסו בפה. רוטב בעל נוכחות (אני מדמיין רוטב יין אדום סמיך כזה אבל אני לא מתחייב לפרטים) השלים את הטעמים של הבשר העדין. עם כל העדינות והכל, נסיון לשלב את הפירה תוך כדי הביס, ולהרגיש את הכמהין לא צלח. הנסיון השני והמתורבת יותר, הניב טעם מורגש ועמוק של כמהין שחורות שהיו זרועים בפירה. מנה טובה מאוד אך בתמחור לא זול בכלל (139).

לקינוח: מוס לימון, עם רוטב תותים ושוקולד מריר, וגם טוויל צנוברים. מנה טובה מאוד, קטנה (לידעת שומרי משקל) ובכל זאת הטירמיסו שלה עדיף לדעתי (ט. אינה מסכימה, וזו פעם שניה בשבוע שיש חילוקי דעות בעניני קינוח. החיים קשים).

לסיכום, מקום נעים, שירות מצוין, אוכל טוב מאוד. מחיר, טוב המחיר בהתאם,שליש אלפיה, כולל יין. לא הולך ברגל.

שבוע טוב,
אלעד

יום שני, 30 בנובמבר 2009

Dun Bheagan , Black on shlomtzi and Yoezer

וואי וואי איזה באלגאן. פוסט בארבעה פרקים.

כמה נושאים בפוסט אחד, ווסקי סקוטי אחד, אוכל וקינוחים ירושלמים וגם קינוחים תל אביבים (אני לא מבטיח לא לספר עוד דברים על תל אביב).



ווסקי אחד.

Dun Bheagan 8, אני מתערב שאין לכם אותו. גם אתה אסף בן דויד, גם לך אין אותו. שלושים בקבוקים או אולי ארבעים יש לך, אבל את זה אין לך. כל קורא נאמן של הבלוג, אשר ימציא בקבוק כזה ברשותו מוזמן, בראש חוצות, לארוחת שחיתות אצלי כולל שתיה והילולה (בגבולות הסביר כמובן).

מכל מקום קניתי את הווסקי בפריס, המוכר הסתכל עלינו מוזר קצת, כלומר עלי ועל אבא. זו היתה הפעם השלישית שחזרנו לחנות היינות השכונתית שברחוב הפירינאים בפריס בתוך 3 שעות. בפעם הראשונה קנינו בקבוק יין לבן לקראת ארוחה אצל חברים יקרים שלנו. בפעם השניה, כשחזרנו מהארוע הנ"ל, רכשנו בקבוק אדום לקראת ארוחת ערב (מוצלחת במיוחד! איזה צלעות יש שם). הפעם השלישית שתי דקות אחרי השניה אחרי שאבא הפנה את תשומת ליבי לתוצרת סקוטלנד המוצגת בחלון הראווה. צחוקים (במלעיל נדמה לי).

הווסקי מיוחד, פתחתי אותו עם א. אחד, נהנו נורא (ביטוי מוזר לא?), עכשיו הסנפתי אותו מספר פעמים ואני חייב לציין השפעה חיובית על התודעה שלי ושלילית על קצב ההקלדה (אני כבר צופה את התיקונים של ט. ושל ע. ומודה להם מראש).

הריח כאמור נעים וחזק. אני לא יודע אם ניסיתם איפעם, אבל אם אוטמים את הכוס בעזרת היד לזמן מה, ואז ברווח שבין האגודל לאצבע תוחבים את האף ונושמים עמוק, סטלה טבעית לגמרי (טוב אתנול ברא הבורא לא?) נחה על הבן-אדם (שגם אותו ברא הבורא, עם קשר או בלי).

באופן מובהק, תחילת המשקה שונה מסופה. ההתחלה קלה, חלשה אולי היתי אומר, לא היתי אומר מימית אבל בהחלט לא משהו ברור או מוגדר היטב בשבילי. אחרי שניה בחלל הפה, טעם טיפה חומצי, טעם של עץ ובעיקר טעם של ווסקי (מפתיע לא), ממלא אותך ממש טוב.

אחרי סוף הלגימה הריח הנעים והיציב, של ווסקי מזמין, לא נושך וחמים מסתובב תחת החיך, עולה אל חלל האף. החיים טובים, ככה אני אומר.

אבל, כהרגלי חיפשתי את הווסקי בעזרת מנוע חיפש חביב, לזעזועי הרב (לא ממש) גיליתי שהוא לא סינגל (טוב אולי קצת זעזוע בכל זאת).

התעיפתי קצת אז אקצר.



שתיים בלק בשלומצי:
יצאנו עם ע. וד. זוגתו שתחיה, לבלאק בצהרי יום ו'. גיליתי שיש המבורגר בירושלים שאינו איוו (יהי זכרו ברוך, המתדרדר הזה). זה היה קצת משעשע הביקור הזה בבלק. אני הזמנית בורגר, ט. אכלה משלי, ולכן לא הגעתי לשובע מוחלט (זה היה מאוד חיובי כי בארוחת שישי היה די והותר), ע. חלק עם ד. הצמחונית בורגר פיטריות או משהו צמחוני שכזה. אם זה לא מספיק ע. התאכזב שהמסעדה הפכה להיות כשרה. מה שעלול היה להפתיע אותי כי ע. שומר כשרות (?!), אבל זה לא הפתיע אותי כי אני מכיר את ע. :)

שורה תחתונה: 1. המבורגר יותר מסביר, די נחמד אפילו. 2. יש לבקש ארוחת סטודנטים (אם רלוונטי). 3. ביום שמש המרפסת שחורה (כשם המסעדה) וחמימה כמו גריל.



שלוש קינוח בקבלייר.
קשה לא לצאת ראש בקבלייר! בנוסף, הזוג מרידור + בן +כלה + נכדים התישבו לידנו. קצת הרעישו אבל לא ניסו להחליף אותנו בעסקת שבויים כזו או אחרת וגם לא ניסו למכור את תיק ההשקעות שלי (רטרואקטיבית או/ובטרם עת).

וושרין פירות יער: מרנג (קציפת ביצים) קשיח ולא מתוק מידי עם קצפת ופירות יער. יש אומרים (ע.) שעם תותים זה עוד יותר טעים.

וולקנו: מנת השוקולד הטובה בהרי יהודה (++), נראה לי שכבר תיארתי אותה. בכל אופן הקרם ווניל שלייד היה סמיך במיוחד וזכה לאהדה כנה ממני לפחות.

פאי לימון: מעודן, מדוייק, פאי ברמה צרפתית, די לשפוך מחמאות. זה לא שדודי בן ארוש יתן לי הנחה או משהו (ראה קונטקסט בהמשך).

40+ למנה בתוספת אספרסו הפוך בתוספת דמי שרות קבועים (12%) הפכו את הענין ל170 (!) ש"ח בלבד.




ארבע ואחרון, יועזר בר-יין.
כתובת רח' יועזר איש הבירה, יפו.

הגענו לבירה המערבית להצגה (מעולה, גשר: הרפר ריגן), אבל התחלנו וסימנו בעניני אוכל. אספר על הסוף.

יועזר בר-יין, מקום מומלץ שרבים וטובים כתבו אודותיו. המחירים מכובדים בכל קנה מידה. לא מקום לצאת כדי לחסוך בו. נהנתי בו מספר פעמים (לא עצום) בעבר בארוחות. במוצ"ש הינו אחרי הצגה בענין קינוחים.


קרם קרמל בסגנון ישן: כשמו כן הוא. קרם עצבני, מילימטר משרוף למעלה, נוטף מיצי סוכר חושניים. חזק, לא מתחנף. צריך להודות לעצמך ולעולם שאתה רוצה קרמל עכשיו.

סמיפרדו קוקוס: אני לא סגור על ההבדלים בינו לבין סורבה. אז מה. הקוקוס אמיתי, נעים מחוספס בטקסטורה, חלק בטעמים, קר ונעים. ט. אהבה את זה יותר, הוא באמת יותר נעים. היה גם טוויל מושלם וזוג טראפלס שוקולד אלוהייים.

יותר זול מאשר בקבלייר, 32-38 כל הקינוחים, אין להם גם את הקטע (המעצבן) של השרות ה"כלול".

ליועזר אני רוצה להגיע לארוחה. נראה מי יזמינני...

יללאה לילה טוב.
א.

יום שלישי, 24 בנובמבר 2009

ביקור וביקורת: מונא

יצאתי עם ג. לדיבור.
הרבה זמן לא דיברנו שנינו לבד.
היה הרבה להשלים, עקרי הדברים ידועים אבל הכל נמצא בפרטים, יש כאלו שאומרים.

רציתי לגוון, המונא הוא המקום הקבוע שלנו.

סיבוב בעיר בנחלת שבעה, אין חניה. סיבוב נוסף כנ"ל. ג. לא חונה במקום אסור. הגענו למונא בסוף.

המונא מקום נעים, השירות טוב בד"כ והאוכל גם משביע רצון. היום הגענו יחסית מוקדם, זה אמצע שבוע אז המקום די ריק. זה נחמד כי ככה אשכרה שומעים ולא צריך לברוח ממעשנים.

באופן לא כל כך אופיני רעבים ממש לא הינו.

לקחתי פילה 150 גרם וסלט ירוק ב-69. הזמנתי מדיום-רייר. אני חושב שזה היה יותר קרוב למדיום אבל לא עשיתי מזה עניין. הבשר היה טוב, רך, נמס בפה. כמו שצריך. הסלט היה מתובל טוב, הוא הכיל עלים טריים של חסה ועוד כל מיני ענינים במינון טוב. הוא לא היה קטן וגם לא גדול מידי. הטיב של הסלט הפתיע אותי. סלט הוא תוספת שלעיתים קרובות מוזנחת על ידי המין הגברי בכלל ועלי ידי בפרט. מדוע? כמה סיבות יש לדבר. תוספות אחרות יותר ממלאות ולעיתים קרובות אני מגיע למסעדה רעב ורוצה במידה כזו או אחרת להיפטר מהרגשה זו. מנת גרטיין תפוחי אדמה (ובטטה אם אני זוכר טוב) במונא עושה עבודה זו די טוב. אולי מאותה סיבה בדיוק סלט נחשב נשי, לפחות בקרב גברברי הארץ, וזו בפני עצמה סיבה (לפחות לתת מודע) לשמור על מאצ'ו פאסון נטול סלט. הסיבה העקרית היא שסלטים במסעדות רבות הם פשוט לא משהו, הימור כושל. בבתי קפה וכו' הם תמיד ענקיים, לרוב הם מאוד יומרניים ובדרך כלל הרוטב לא מתאים ויש הרבה יותר מידי ממנו. בכל אופן, הסלט הירוק במונה היה הצלחה.

ג. לקח טרטר טונה אדומה (30 ש"ח). שמן זית, סויה ולימון היו אמורים להיות די פיוז'ן אבל למעשה מהכף שטעמתי נראה שהסויה שלטה וזה היה למעשה סשימי טונה אדומה בקוביות קטנות. having said that הסשימי היה די מוצלח לטעמי. מה שמזכיר לי שמחר (אוי אני כל כך מסכן) מתוכננת לי ארוחה בסאקורה. אנסה לעדכן בנידון בהמשך.

שתינו זוג קאוות עם האוכל כי היה מה לחגוג וכי בכל זאת רציתי לגוון במשהו מחצי סטלה בסטנדרטי במונא.

לקינוח לקחנו עוגת שוקלוד חמה, שהיא די סבירה (35 ש"ח) טובה ממקומות רבים, רבים אך הוולקנו של קבלייר טובה יותר. ממש טובה יותר.
נ.ב. פרינסס מרי מקום מבטיח באוכל לפי המלצות ממקורות שאני סומך עליהם מספק את הסחורה בענין הטירמיסו לפחות אותו בדקתי עד פיסת הקרם האחרונה.

מה חוצמזה? זהו אני חושב. בעצם אני חייב לציין כי הגיעו שחקן זר אחד או שניים של הפועל ירושלים בכדורסל למסעדה. הם נראו די מיושבים בדעתם, בנוכחות אשה וילד עם קשר גנטי כזה או אחר. לידיעת מי שרוצה לתרועע בין המפורסמים :)

יום שבת, 15 באוגוסט 2009

ביקור וביקורת: סושי - אין חדש תחת השמש ואין עוד מלבדה

פרולוג:
יום חמישי, יום ספורטיבי במיוחד. בריכה בבוקר, פריסבי בערב, ועוד שעה בחדר כושר. אדרנלין זורם מאיזה בלוטה אל קצות האצבעות וזה נחמד מאוד.

אבל רעבים. העירה או בבית? העירה. מה בתפריט? סושי.

הקדמה:
ברחוב בן סירא קצת אחרי המסעדה צ'לו (די טובה) והמוסך (מוזר לא?) יש פיצוציה שקיבלה את השם החינני "תחת", איני יודע האם על שם האיבר הזה באיש או אישה ספציפים, על שם איבר החשיבה של הבעלים, או אולי חוש ההומור נכנס כאן לפעולה, והאפשרויות הבלתי נגמרות לצרף את שם המקום למשפט פשוט קסמו לבעלים יותר מדי ("הלו מאמי איפה אתה? אני בתחת"). בכל אופן טוב הטעם שקרן מהשם הזה גרם לי בדרך כלל לחיוך קטן, מהול בבוז וגועל נפש. ממש קרוב לתחת, ראיתי מקום של סושי, Sayuri's Katana, לפני זמן מה והחלטנו לדגום אותו לערב.

עלילה:
נכנסנו, העיצוב נראה מושקע במבט ראשוני, אקווריום, קירות לבנים ושחורים וכורסאות עור לבנות לישיבה. מארחת אין, מישהו שיושיב אותך כנ"ל. הלכתי לחדר הנוחיות על מנת לשטוף פנים וידיים מיום ארוך, ההפתעה השלילית הראשונה לערב היתה ריח השתן שעטף את המקום כמו שמיכת פוך אביבית באפריל. לא היתה הפרדה בין המינים (כמדומני לפחות), האזור היה בנוי בצורה מחפירה ואם חפצה נפשו של מאן דהוא להשתמש במשתנות בעמידה, היה עליו לקוות שעינן של העוברים והשבים לא חדה, כי היו נקודות מבט לא רצויות לאף אחד מהצדדים.

מעט נגעל מאוד רעב ומשום מה אופטימי חזרתי לשולחן. הזמנו דים סאם, פלטת סושי, מים וקנקן צ'ויה. המים בוששו ובוששו. לבסוף הגיע מלצרית ואמרה שאין צ'ויה, ביקשנו סאקי במקום וגם מים. באותה הזדמנות ניסיתי לברר האם ניתן לדבר עם מנהל המשמרת, אך נענתי שאין בנמצא תפקיד כזה. הערתי את תשומת ליבה של המלצרית למצב השרותים. אני מניח שקיוותי לראות זעזוע בפניה שיעיד על איזשהו סטנדרט. טיפה הזדעזעתי כשהיא קיבלה את זה ממש בקלות.

בפעם השלישית שביקנו מים קיבלנו כוס, במקום קנקן אבל זה תוקן חיש מהר בעזרת כוס נוספת...
הדים סאם (קוויו) מולארד היה יבש, ולא טעים. נראה שהשתמשו בבצק מודולרי שפתח בתחתיתו שאליו מכנסים קציצת בשר קטנה.
הסושי הגיע. כלל אצבע אומר שטיב הסושי הוא פרופורציוני הפוך לגודלו. בסושי רחביה הסושי ענקיים. אני נזכר לצערי בסושי מגעיל שהיה קטן אז אתקן את הכלל: "טיב הסושי חסום על ידי ציון פרופורציוני הפוך לגודלו". בכל אופן הסושי היו גדולים למדי, שני ביסים לבחורה ממוצעת, ביס גדול מידי אחד בשבילי.
הרעב ניטרל את אפקט הטעם קצת, ועד לנסיון השלישי או הרביעי חשבתי שהמקום טוב מסושי רחביה אבל נחות לעומת סאקורה. טעימה נוספת ילדה את הניסוח: "בסושי רחביה לא היתי אוכל בחינם, ופה כן" עוד נסיון אחד או שתיים גרמו לי לפקפק נחרצות במשפט הקודם. הניגירי סלמון היה בלתי אכיל. פעם ראשונה בהסטוריה לא סימנו פלטה אחת אפילו, והיינו רעבים.

צ'ויה לא הגיע בשום שלב בערב, וטוב שכך. החשבון הסתכם ב- 145 ש"ח ואם זה היה תלוי רק בי זה גם היה כולל את הטיפ. השארנו חמש כמחאה רצינית, אני מפרש את זה כטיפ רחמים.

אפילוג:
אין חדש תחת השמש, וגם לא בסביבות תחת. לעניות דעתי, כל אדם בעל בלוטות טעם וחוש היגייני מינימלי יתרחק מסאיורי קאטאנא ובאותה מידה גם מתחת (הספציפי הזה).
אין סושיות בירושלים מלבד סאקורה, כלומר יכול להיות שיש עוד מקומות שלא מבשלים את האורז במים של המדיח, ואינם קונים את הדגים בחנות של הכל בדולר. יכול להיות שיש מקומות שלא מגרדים את האצות מאיזה אקווריום אבל טרם גיליתי אותם.

חבל שלא כתבתי על הרברט סמאול ועל המטבח של רמה (שאכלתי בהם בשבועים האחרונים), בתקווה לפוסט שמח יותר בפעם הבאה.

א.





נ.ב.
יש אכול כפי יכולתך בשלישי - סימן רע.
האקווריום במסעדה היה ריק - די דבילי לא?
לשלטונות הצבא - אלשין ואומר שחיילת עובדת שם במדים כמלצרית ולא בכשרון רב.
הנה לינק כדי שמנועי החיפוש ידעו אולי לקשר בין דברי לבין המקום הזה.

יום שלישי, 28 באפריל 2009

ביקור וביקורת: קפית (או: אל תגע בכפית עם מקל)

כמו שהכותרת רומזת אני מניח שבעלי המקום לא ישמו לינק לבלוג שלי באתר הבית שלהם בקרוב. אני רק מקווה שלא לשמוע מעורכי הדין שלהם בקרוב.

יום ראשון, ערב נחמד חזרתי לביתי מוקדם יחסית ופגשתי חבר טוב לדון בעניני הבורסה. ברצינות.

אחרי שעה קלה והפקדת כלומר הפקרת אי אלו מעות ממעותיו כחוב לחברה זו או אחרת (ב. יאיר אג"ח 5) יצאנו משום מה לקפית. מקום שאליו לא רציתי ללכת אבל רציתי בחברת הנוכחים...

הזמנתי קיש ובירה סטלה. האחרים הזמינו מרקים ופוקצה. הבירה היתה סבבה. הקיש כמעט בלתי אכיל. לצערי אכלתי את רובו. היתי רעב. שמעתי שהמרק היה די רע גם ולא היתי במצב רוח לחפור בפצע הקולינרי הזה.

כדי להוסיף חטא על פשע, הזמנתי קינוח. הקינוחים נראו סבירים (כולם כמעט הכילו שוקולד), בחרתי אחד עם שוקולד שהיה נראה לי שאפשר להרוס הכי פחות. עוד טעות שנעשתה בשל חוסר סוכר בדם. הקינוח (את שמו הדחקתי) היה ממש בלתי אכיל ואחרי כפית סיפרתי זאת לחברי תוך הצהרה שאני מחזיר את המנה. חברי פתאים בני פתאים רצו לטעום אך מנעתי מהם את התענוג. להלן השתלשלות השיחה עם המלצר.

אלעד: סליחה (מאותת ביד)
מלצר: כן (מגיע)
אלעד: אני לא מרוצה, בכלל מהמנה, אני רוצה להחזיר אותה.
מלצר: אהה? מממ? (מופתע) אברר אם אפשר להחליף.
אלעד: תודה.
מלצר: (חוזר) בררתי (עושה טובה) ואפשר להחליף, אני אביא את המנות שתבחר
(א.א. אין תפריט אלא פלאטה שממנה בוחרים)
אלעד: אני לא רוצה להחליף אני רוצה להחזיר.
מלצר: אהה? מממ? (מופתע מאוד) אברר אם אפשר להחזיר.
אלעד: תודה, אפשר גם חשבון.
מלצר: (חוזר) עם חשבון, (מדגיש) לא החשבנו את הקינוח...

הגילדה באלדו היתה טובה, 10 ש"ח למנה הקטנה במקום 36 למשהו בלתי אכיל בעליל.

מוסר השכל: לפעמים עדיף להיות רעב.
בלי נדר: פעם אחרונה שאני אוכל בקפה בעמק רפאים.

חג עצמאות שמח.
א.


29.4


תודה לקורא הנאמן עזרא הוך שהפנה אותי לשגיאה בכותרת: קפית הוא שם המקום, כפית חלודה היתי מעדיף לאכול מאשר לחזור לשם.

יום שני, 9 במרץ 2009

פוסט שלם ללא וויסקי- אוכל והרצאות בתל אביב, מסיבת יום הולדת בירושלים וגם חידה

4.3.09

אתמול נסעתי להרצות בתל אביב זו ההרצאה הרביעית שלי בסדרה של הרצאות בנושא. אולי אני אתחיל בהקדמה.

בחודשים האחרונים (כמעט שנה אולי) אני עובד על שאלה נחמדה בקוונטים. חוקרי קוונטים ואולי גם אני (הרשע מוציא עצמו מן הכלל) מאמינים כי בעזרת מחשב קוונטי ניתן לעשות נסים ונפלאות חישוביים שעליהם לא אפרט כלל. כל הרעיון הוא שלא ניתן לעשות חישובים אלו על ידי מחשב רגיל (או לפחות זה עלול לקחת יותר שנים מאשר מספר האטומים ביקום). השאלה ששאלנו היא איך ניתן לוודא שמשהו הוא באמת מחשב קוונטי או אפילו מתנהג לפי מתורת הקוונטים אם אין לנו אף דרך לעמת בדיקות ניסוייות מול תוצאות תיאורטיות.

בכל מקרה, דורית ארגנה לי להרצות על התוצאות שלנו בחו"ל וכהכנה לכך גם הייתי אמור להרצות קצת בארץ המובטחת לשם אימון וכדי לא לעשות פדיחות אצל הדוד סמי (1,2). התוכנית הצליחה באופן חלקי. נסעתי לחו"ל הרצתי והיה נחמד מאוד. אבל מתוך שלוש הרצאות מתוכננות בארץ (ירושלים,תל אביב וטכניון) רק האפשרות בקור מחצבתי יצא אל הפועל לפני הנסיעה. כל זאת מסביר בערך מדוע נסעתי אתמול למדינת תל אביב כדי לספר להם על התוצאה. אולי בעתיד אסע גם לטכניון לאות מטרה.

טוב חסל סדר הקדמה. בתל אביב קרו כל מני דברים, אבל מאחר ואיתי הקניט אותי (לא דבר נדיר בכלל) הנה ביקורת על הקפה (בכניסה לאונ' תל אביב אולי קוראים לזה קופי טו-גו)

הזמנתי סנביץ טוניסאי שהגיע אחרי זמן לא סביר עם מיץ אשכוליות אדומות בכמות לא מספקת.

הסנביץ היה חריף במידה סבירה ואי אפשר להגיד לא נהניתי ממנו. ג'וליה הזמינה מרק שנראה טוב אך לא טעמתי וגם לא שמעתי ממנה דבר לטוב או לרע עליו. איתי הזמין טוסט עם גבינה צהובה, נראה לי שהוא נהנה וגם אני נהניתי לראות אותו אוכל דבר כזה תפל (1) בכיף כל כך גדול.

מחשבה: אני מתכנן לשבת מסיבת יום הולדת שלושים וחודש לעצמי. אזמין אנשים, אקנה שתיה וקצת אוכל ונראה מה יהיה.

ולנושא לגמרי אחר.


חידה הסתברותית שאביטל גרם לי לתהות על קנקנה:

נניח שבנים ובנות נולדים באותה הסתברות

וכן נניח שבכל משפחה בדיוק שני צאצאים.

נתון שלזוג יש בן מה ההסתברות שיש לילד אחות (ולא אח)?

דפקת בדלת של משפחה מקרית, אחד מהילדים (במקרה) פתח את הדלת וזה בן, מה ההסתברות שיש לו אחות?

אלעד



(1) טוסט יכול להיות כמובן מעולה ובלתי תפל לחלוטין אך זה של איתי נראה תפל.