ביקור וביקורת: פרינסס מרי

הקדמה:

אני שמח במיוחד לכתוב על הביקור הזה. חיפשתי לינקים בגוגל ולא מצאתי ביקורות מענינות. קצת פרומושין, אתר בית, כמה תמונות, לא יותר. אני מצהיר על עצמי כמבקר הראשון עד שיוכח אחרת.

הביקור:

אולי חמישי בערב, די מוקדם למסעדה, שבע בערב.
המקום לא עמוס, עדיף ככה. משפחה יושבת משמאל, תייר בודד מימין וזהו.

מלצרית חביבה מאוד, מגישה לנו תפריט, אין נתח קצבים ויש צלעות טלה. אנחנו לא מרוכזים כל כך, נבקש את שרותיה עוד פעמיים לפני שנחליט.

הרעב לא כבד עלינו, אז החלטנו להצטנע קמעא.

הוגש לנו לחם טרי ואורירי במיוחד, בסמיכות למטבל טחינה וחצילים ושמן זית עם בלסמי בתחתיתו. הלחם היה מצוין אבל המטבלים היו קצת פחות. הטחינה חצילים היתה דלילה בטעמיה, אני לא יכל להגיד ממש למה. הבלסמי תפקד באופן ממש מוזר: גם אם טבלתי חזור וטבול את הלחם בצלוחית השמן, אף לא טיפת בלסמי אחת לא ליחלחה את פתי. למרות הלחם והשמן הטובים נותרתי טיפה מתוסכל מחוסר היכולת שלי לדוג בלסמי בחכתי. הצלחתי להתאפק ולא לאכול את הלחם, דבר שהשתלם מאוחר יותר.

הזמנו יין, שירז אוסטרלי, אני לא זוכר את היקב... למרות שהזמנו בקבוק קיבלנו שתי כוסות. ויתרנו על הדחף להבהיר, גם זו לטובה, לא חסר לי יין במהלך הארוחה מאחר וט. לא רוקנה את כל תוכן הכוס....

לראשונות הזמנו: מרק קרם ערמונים וכבד אווז וכן סלט עגבניות תמר, שרי, עגבניות ירוקות, צימוקי עגבניות ומוצרלה מותכת. המרק היה מעולה, קרם עדין עם טעם ערמונים מפנק של חורף. המרק היה עשיר וגודל המנה היה מספק. במרכז המנה מונח נתח כבד אווז. הנתח היה קטן אך טוב, אבל לטעמי לא קשור למרק, פשוט ישב יפה ליד לא ביחד.
הסלט היה גם הוא מעורר תאבון. צימוקי העגבניות היו טעם מרענן וחדש עבורי. הצימוקים מתוקים ועגבניתיים בו זמנית באופן די מפתיע. אולי אפילו טיפה מתוקים מידי (אני הייתי חותך אותם לחצי). העגבניות הירוקות איזנו את המתיקות שלעיל במרירות בוסרית, עגבנות התמר והשרי נתנו את רקעי הצבע והטעם לסלט. לסיכום מנה לא שגרתית וחביבה מאוד.

בסלט נוסף על כל עגבניותיו הכיל גם עגבניות רגילות. מצד שני לא ניתן להאשים אותם במצג שווא, עם השם הארוך הזה כמעט נגמר המקום לכתוב בו דברים בתפריט.

לעקרית: צלעות טלה ופירה כמהין. שלישית צלעות טלה קטנות להפליא, בליווי פירה תפוחי אדמה וקצת כמהין. הצלעות הגיעו מדיום רייר כנדרש, הן נמסו בפה. רוטב בעל נוכחות (אני מדמיין רוטב יין אדום סמיך כזה אבל אני לא מתחייב לפרטים) השלים את הטעמים של הבשר העדין. עם כל העדינות והכל, נסיון לשלב את הפירה תוך כדי הביס, ולהרגיש את הכמהין לא צלח. הנסיון השני והמתורבת יותר, הניב טעם מורגש ועמוק של כמהין שחורות שהיו זרועים בפירה. מנה טובה מאוד אך בתמחור לא זול בכלל (139).

לקינוח: מוס לימון, עם רוטב תותים ושוקולד מריר, וגם טוויל צנוברים. מנה טובה מאוד, קטנה (לידעת שומרי משקל) ובכל זאת הטירמיסו שלה עדיף לדעתי (ט. אינה מסכימה, וזו פעם שניה בשבוע שיש חילוקי דעות בעניני קינוח. החיים קשים).

לסיכום, מקום נעים, שירות מצוין, אוכל טוב מאוד. מחיר, טוב המחיר בהתאם,שליש אלפיה, כולל יין. לא הולך ברגל.

שבוע טוב,
אלעד

Dun Bheagan , Black on shlomtzi and Yoezer

וואי וואי איזה באלגאן. פוסט בארבעה פרקים.

כמה נושאים בפוסט אחד, ווסקי סקוטי אחד, אוכל וקינוחים ירושלמים וגם קינוחים תל אביבים (אני לא מבטיח לא לספר עוד דברים על תל אביב).



ווסקי אחד.

Dun Bheagan 8, אני מתערב שאין לכם אותו. גם אתה אסף בן דויד, גם לך אין אותו. שלושים בקבוקים או אולי ארבעים יש לך, אבל את זה אין לך. כל קורא נאמן של הבלוג, אשר ימציא בקבוק כזה ברשותו מוזמן, בראש חוצות, לארוחת שחיתות אצלי כולל שתיה והילולה (בגבולות הסביר כמובן).

מכל מקום קניתי את הווסקי בפריס, המוכר הסתכל עלינו מוזר קצת, כלומר עלי ועל אבא. זו היתה הפעם השלישית שחזרנו לחנות היינות השכונתית שברחוב הפירינאים בפריס בתוך 3 שעות. בפעם הראשונה קנינו בקבוק יין לבן לקראת ארוחה אצל חברים יקרים שלנו. בפעם השניה, כשחזרנו מהארוע הנ"ל, רכשנו בקבוק אדום לקראת ארוחת ערב (מוצלחת במיוחד! איזה צלעות יש שם). הפעם השלישית שתי דקות אחרי השניה אחרי שאבא הפנה את תשומת ליבי לתוצרת סקוטלנד המוצגת בחלון הראווה. צחוקים (במלעיל נדמה לי).

הווסקי מיוחד, פתחתי אותו עם א. אחד, נהנו נורא (ביטוי מוזר לא?), עכשיו הסנפתי אותו מספר פעמים ואני חייב לציין השפעה חיובית על התודעה שלי ושלילית על קצב ההקלדה (אני כבר צופה את התיקונים של ט. ושל ע. ומודה להם מראש).

הריח כאמור נעים וחזק. אני לא יודע אם ניסיתם איפעם, אבל אם אוטמים את הכוס בעזרת היד לזמן מה, ואז ברווח שבין האגודל לאצבע תוחבים את האף ונושמים עמוק, סטלה טבעית לגמרי (טוב אתנול ברא הבורא לא?) נחה על הבן-אדם (שגם אותו ברא הבורא, עם קשר או בלי).

באופן מובהק, תחילת המשקה שונה מסופה. ההתחלה קלה, חלשה אולי היתי אומר, לא היתי אומר מימית אבל בהחלט לא משהו ברור או מוגדר היטב בשבילי. אחרי שניה בחלל הפה, טעם טיפה חומצי, טעם של עץ ובעיקר טעם של ווסקי (מפתיע לא), ממלא אותך ממש טוב.

אחרי סוף הלגימה הריח הנעים והיציב, של ווסקי מזמין, לא נושך וחמים מסתובב תחת החיך, עולה אל חלל האף. החיים טובים, ככה אני אומר.

אבל, כהרגלי חיפשתי את הווסקי בעזרת מנוע חיפש חביב, לזעזועי הרב (לא ממש) גיליתי שהוא לא סינגל (טוב אולי קצת זעזוע בכל זאת).

התעיפתי קצת אז אקצר.



שתיים בלק בשלומצי:
יצאנו עם ע. וד. זוגתו שתחיה, לבלאק בצהרי יום ו'. גיליתי שיש המבורגר בירושלים שאינו איוו (יהי זכרו ברוך, המתדרדר הזה). זה היה קצת משעשע הביקור הזה בבלק. אני הזמנית בורגר, ט. אכלה משלי, ולכן לא הגעתי לשובע מוחלט (זה היה מאוד חיובי כי בארוחת שישי היה די והותר), ע. חלק עם ד. הצמחונית בורגר פיטריות או משהו צמחוני שכזה. אם זה לא מספיק ע. התאכזב שהמסעדה הפכה להיות כשרה. מה שעלול היה להפתיע אותי כי ע. שומר כשרות (?!), אבל זה לא הפתיע אותי כי אני מכיר את ע. :)

שורה תחתונה: 1. המבורגר יותר מסביר, די נחמד אפילו. 2. יש לבקש ארוחת סטודנטים (אם רלוונטי). 3. ביום שמש המרפסת שחורה (כשם המסעדה) וחמימה כמו גריל.



שלוש קינוח בקבלייר.
קשה לא לצאת ראש בקבלייר! בנוסף, הזוג מרידור + בן +כלה + נכדים התישבו לידנו. קצת הרעישו אבל לא ניסו להחליף אותנו בעסקת שבויים כזו או אחרת וגם לא ניסו למכור את תיק ההשקעות שלי (רטרואקטיבית או/ובטרם עת).

וושרין פירות יער: מרנג (קציפת ביצים) קשיח ולא מתוק מידי עם קצפת ופירות יער. יש אומרים (ע.) שעם תותים זה עוד יותר טעים.

וולקנו: מנת השוקולד הטובה בהרי יהודה (++), נראה לי שכבר תיארתי אותה. בכל אופן הקרם ווניל שלייד היה סמיך במיוחד וזכה לאהדה כנה ממני לפחות.

פאי לימון: מעודן, מדוייק, פאי ברמה צרפתית, די לשפוך מחמאות. זה לא שדודי בן ארוש יתן לי הנחה או משהו (ראה קונטקסט בהמשך).

40+ למנה בתוספת אספרסו הפוך בתוספת דמי שרות קבועים (12%) הפכו את הענין ל170 (!) ש"ח בלבד.




ארבע ואחרון, יועזר בר-יין.
כתובת רח' יועזר איש הבירה, יפו.

הגענו לבירה המערבית להצגה (מעולה, גשר: הרפר ריגן), אבל התחלנו וסימנו בעניני אוכל. אספר על הסוף.

יועזר בר-יין, מקום מומלץ שרבים וטובים כתבו אודותיו. המחירים מכובדים בכל קנה מידה. לא מקום לצאת כדי לחסוך בו. נהנתי בו מספר פעמים (לא עצום) בעבר בארוחות. במוצ"ש הינו אחרי הצגה בענין קינוחים.

קרם קרמל בסגנון ישן: כשמו כן הוא. קרם עצבני, מילימטר משרוף למעלה, נוטף מיצי סוכר חושניים. חזק, לא מתחנף. צריך להודות לעצמך ולעולם שאתה רוצה קרמל עכשיו.

סמיפרדו קוקוס: אני לא סגור על ההבדלים בינו לבין סורבה. אז מה. הקוקוס אמיתי, נעים מחוספס בטקסטורה, חלק בטעמים, קר ונעים. ט. אהבה את זה יותר, הוא באמת יותר נעים. היה גם טוויל מושלם וזוג טראפלס שוקולד אלוהייים.

יותר זול מאשר בקבלייר, 32-38 כל הקינוחים, אין להם גם את הקטע (המעצבן) של השרות ה"כלול".

ליועזר אני רוצה להגיע לארוחה. נראה מי יזמינני...

יללאה לילה טוב.
א.

highland park 12

יום ארוך. די חיובי.
לפני יומיים הצהרתי שלא אשתה ווסקי השבוע. לא יצא.
ווסקי שהוגש אצלי בחתונה ולא נשאר הרבה ממנו. עכשיו הכל בכוס.

דבר מעצבן הוא שהיצרן או למעשה היחצן של היצרן החליט לשנות את הצורה של הבקבוק. במקום בקבוק ווסקי אלגנטי (כמו שהוא היה לפני נגיד שנתיים שלוש) אז עכשיו הוא נראה כמו לחם אחיד קצת מעוך.

הווסקי עצמו קל לשתיה, קל מידי אולי. אולי התרגלתי לפצצות טעם וריח כמו laphroaig, Isle of Jura, Caol Ila וכו' אבל בכל זאת אומר שווסקי מרגיש קצת מימי. זה די מדאיג שחושבים על זה, פעם אני חושב שאהבתי אותו יותר. האם נגזר עלי לקנות ווסקים חזקים יותר כל הזמן, או אולי רק יקרים יותר? אני מניח שכן. למעשה זה לא כל כך מדאיג, בנתיים הבורסה נראה טוב :)

הסיום של הווסקי זה הצד החזק שלו, המתיקות הדקה של ההתחלה נעלמת וניתן להעלות מהחיך אל האף ריח נעים של השיכר.

מומלץ למתחילים :)

וגם רק כדי להראות שיש מישהו יותר (הרבה יותר) משוגע ממני אז קבלו את זה. אני מודה שאני מכיר ת'בנאדם אז אולי זה קצת דובק גם בי. אבל בכל זאת כולל שני ווסקים אירים ואחד אמריקאי וגם בקבוק גלן פידיך שקיבלתי מתנה מבלי שביקשתי יש לי סה"כ 14 בקבוקים (אני מקווה שלא יותר). לא מעט אני מודה. אבל לו יש 40.

לילה טוב.

רוטב 5 דקות של אלעד

מייל שקיבלתי והתשובה. למען ההגינות ראוי לציין שהמתכון הוא ווריאנט על מתכנון של אבא שלי.

לילה טוב.

א.

From: so and so
Date: Tue, Nov 24, 2009 at 9:58 PM
Subject: recipe exchange - check it out
To:


Hi,
You have been invited to be a part of a recipe exchange. I hope you will participate. Please send a recipe to the person whose name is in position 1 (even if you don't know them). It should be something quick, easy and without rare ingredients. Actually, the best one is the one you know in your head and can type right now. Don't agonize over it, it is the one you make when you're short of time.
After you've sent your recipe to the person in position 1 (and only to that person), copy this letter into a new e-mail, move my name to the top and put your name in position 2. Only my name and your name should show when you send your e-mail. Send to 20 friends.You should receive 36 recipes. It's fun to see where they come from! Seldom does anyone drop out because we all need new ideas. The turnaround is fast as there are only 2 names on the list. You only have to do this once!

1. so and so
2. some body else.

5 minute Elad pasta

1. Cheese: Feta , Bulgarian or similar.
2. Olive oil
3. olives: any color or shape (green, black, Kalamat...)
4. garlic: 1-3 if your gonna meet people or not.
5. some FRESHLY grounded peeper or a bit of chilly.
6. Fresh/Dry Oregano
7. Fresh/Dry Basil
8. (optional) A few Tbs to about a cup of sour cream.

Start boiling water for pasta (any kind will be ok but Penne or Fussily are better).


Cut to small cubes or crush with a fork the cheese.
Remove olive pit and cut to small pieces.
Crush or mince garlic.
add 5-7 as you feel.

Combine to bowl, add generously olive oil, which ill be absorbed by the cheese so add some more. Mix.

All is done.

Pasta should be ready in about a minute or two, now you have time to open some wine and put a nice plate on the table.


Elad

ביקור וביקורת: מונא

יצאתי עם ג. לדיבור.
הרבה זמן לא דיברנו שנינו לבד.
היה הרבה להשלים, עקרי הדברים ידועים אבל הכל נמצא בפרטים, יש כאלו שאומרים.

רציתי לגוון, המונא הוא המקום הקבוע שלנו.

סיבוב בעיר בנחלת שבעה, אין חניה. סיבוב נוסף כנ"ל. ג. לא חונה במקום אסור. הגענו למונא בסוף.

המונא מקום נעים, השירות טוב בד"כ והאוכל גם משביע רצון. היום הגענו יחסית מוקדם, זה אמצע שבוע אז המקום די ריק. זה נחמד כי ככה אשכרה שומעים ולא צריך לברוח ממעשנים.

באופן לא כל כך אופיני רעבים ממש לא הינו.

לקחתי פילה 150 גרם וסלט ירוק ב-69. הזמנתי מדיום-רייר. אני חושב שזה היה יותר קרוב למדיום אבל לא עשיתי מזה עניין. הבשר היה טוב, רך, נמס בפה. כמו שצריך. הסלט היה מתובל טוב, הוא הכיל עלים טריים של חסה ועוד כל מיני ענינים במינון טוב. הוא לא היה קטן וגם לא גדול מידי. הטיב של הסלט הפתיע אותי. סלט הוא תוספת שלעיתים קרובות מוזנחת על ידי המין הגברי בכלל ועלי ידי בפרט. מדוע? כמה סיבות יש לדבר. תוספות אחרות יותר ממלאות ולעיתים קרובות אני מגיע למסעדה רעב ורוצה במידה כזו או אחרת להיפטר מהרגשה זו. מנת גרטיין תפוחי אדמה (ובטטה אם אני זוכר טוב) במונא עושה עבודה זו די טוב. אולי מאותה סיבה בדיוק סלט נחשב נשי, לפחות בקרב גברברי הארץ, וזו בפני עצמה סיבה (לפחות לתת מודע) לשמור על מאצ'ו פאסון נטול סלט. הסיבה העקרית היא שסלטים במסעדות רבות הם פשוט לא משהו, הימור כושל. בבתי קפה וכו' הם תמיד ענקיים, לרוב הם מאוד יומרניים ובדרך כלל הרוטב לא מתאים ויש הרבה יותר מידי ממנו. בכל אופן, הסלט הירוק במונה היה הצלחה.

ג. לקח טרטר טונה אדומה (30 ש"ח). שמן זית, סויה ולימון היו אמורים להיות די פיוז'ן אבל למעשה מהכף שטעמתי נראה שהסויה שלטה וזה היה למעשה סשימי טונה אדומה בקוביות קטנות. having said that הסשימי היה די מוצלח לטעמי. מה שמזכיר לי שמחר (אוי אני כל כך מסכן) מתוכננת לי ארוחה בסאקורה. אנסה לעדכן בנידון בהמשך.

שתינו זוג קאוות עם האוכל כי היה מה לחגוג וכי בכל זאת רציתי לגוון במשהו מחצי סטלה בסטנדרטי במונא.

לקינוח לקחנו עוגת שוקלוד חמה, שהיא די סבירה (35 ש"ח) טובה ממקומות רבים, רבים אך הוולקנו של קבלייר טובה יותר. ממש טובה יותר.
נ.ב. פרינסס מרי מקום מבטיח באוכל לפי המלצות ממקורות שאני סומך עליהם מספק את הסחורה בענין הטירמיסו לפחות אותו בדקתי עד פיסת הקרם האחרונה.

מה חוצמזה? זהו אני חושב. בעצם אני חייב לציין כי הגיעו שחקן זר אחד או שניים של הפועל ירושלים בכדורסל למסעדה. הם נראו די מיושבים בדעתם, בנוכחות אשה וילד עם קשר גנטי כזה או אחר. לידיעת מי שרוצה לתרועע בין המפורסמים :)

Bowmore Take II

שמונה חודשים עברו מאז הפוסט הראשון שלי על הווסקי המשובח הזה.

המון קרה מאז.

נשארה כוסית אחת. מליחות מושרשת עמוק ביין, עשן קל. אדי הווסקי כלואים בפה, בין הלשון לחיך, השפתיים סגורות. איזה כיף להזרים אדים דליקים אלו, לאט למטה לגרון ואז למעלה דרך הנחירים לאף ואז החוצה.

הווסקי זורם לקיבה די מהר, עיכוב של כמה שניות לכל היותר, הריח נשאר איתו אפשר לשחק.

זהו נגמר.

ווסקי באומור מומלץ בחום!

לילה טוב

ביקור וביקרות: המטבח של רמה.

יום חמישי,

הוזמנו לרמה, להזמנה כזו קשה לסרב. לא רוצים, וגם לא צריך.

יצאנו טיפה באיחור, לא באמת מפתיע. החלטתי להעיז ולהביא בקבוק יין איתי מהבית. יקב נחל עמוד, שיראז 2004. הימרתי נכונה שלא יחזיקו אותו במלאי וזה יחסוך טררם אפשרי בהקשר זה. הבקבוק הוא האחרון מתוך שלושה או ארבעה שקנינו בביקור האחרון ביקב. אני לא זוכר בדיוק מתי זה היה אבל, מכיוון שאני לא זוכר אני מסיק שזה היה מזמן מידי. מכיוון שמעל המקרר שלי זה לא בדיוק המקום האידאלי ליישון יינות, החלטתי שהגיע הזמן לאסוף את היין, בתקווה אל כיבתנו ובמקרה הגרוע אל אבותיו.

אספנו את א., שכחתי את היין בבית. בעמק המצלבה פירססתי וכך איחרנו בדיוק בחצי שעה.

טרום פתיחה:

זיתים ירוקים מעולים. גזר כבוש קלות מאוד וכרובית גם. התלבטות, האם זה ניחוח קינמון, אולי זה ציפורן? בכל זאת בקינמון אי אפשר לטעות? התשובה היא כמובן פלפל אנגלי. תבלין נפלא שמכיל את טעמי הקינמון הציפורן והמוסקט. מענין מה מקור השם בעברית. באנגלית השם הוא Allspice או Jamaica pepper גם בצרפתית ג'מיקה שולטת איך אנגלי נכנס לסיפר בעברית? זאת לא אדע. אולי אורן הבלשן או קורא סקרן יעשירו את ידיעותי.

ראשונות:

פתיחים לשתיים, מגוון ונחמד. רוב התוכן טוב, מרק עדשים מעולה. זה היה טיזינג מטורף, המנות קטנות ממש אפילו לשני אנשים, התחלקנו שלושה.

סרדינים כבושים. ים, דגים פשוטים וים. המוצרלה עידנה את הכח של הדגים האלו. מנה מאוד מומלצת.

כמה רעבים הפכנו אחרי הראשנות האלו.

עקריות:

אוסובוקו. א. התלבט בין נתח קצבים לבין אוסובוקו. לקח אוסובוקו. הוא לא טעה. רמה במיטבה. טעמים מדויקים ונעמים.
זנב שור היה בשבילי. מנה מעולה הבשר נופל מהעצמות ישר לפה. לברק. ט. נהנתה מאוד אבל עודף הטעמים החזקים של הבשרים באזור מנעו ממני לבדוק את המנה לעומק ועל כן לא אפרט עליה יותר.

אחרונות:

גילדת פיסטוק עם מי וורדים וריבת חצילונים. גוש גלידה מרובע בצורתו ונעים כענן אביבי. מי וודרים פוזרו בנדיבות מעל, בנדיבות מידי לטעמי. ריבת חצילים, מה איתה? הכנתי פעמיים או שלוש ריבות חצילונים בהשראת זכרון הריבה של רמה. פעם ראשונה שהכנתי יצא מעולה ודרכו של מטבח ושל עולם היא שלא תמיד אפשר לשחזר הצלחות ישנות. בנסיונות הבאים הריבה לא מימשה את הפוטנציאל שלה.
נחזור לרמה, ריבת חצילונים גם להם לא היה (אולי היא לא עלתה יפה גם?) החליפה אותה ריבת חבושים טובה מאוד.

המנה ריעננה את החיך העמוס שלי ומיותר לציין שדבר לא נשאר.

טירמיסו אוויר הרים, קפה מעולה, קקאו אלוהי ובסקוטי חסר כל רחמים גרמו לי לפנטז על התבנית של הקינוח המעולה. זהו אין מילים

אפילוג:

רציתי להכין ריבת אתרוגים.
קניתי כהרגלי כמות גדולה מידי.
יש לי חולשה לריבות שקשה להכין.
חבושים, חרובים (לא הצלחתי), חצילים ואתרוגים.
אולי יש לי חולשה לריבות שמתחילות באות ח'
חצי כמות הלכה פיפן, לא יודע למה. מרה כמו מרור יצאה הריבה.
חצי כמות יצאה נחמד מאוד. מי שרוצה צנצנת שיתקשר או יקפוץ ויבקש.

רציתי להכין תבשיל.
קילו וחצי שריר מרפאל.
בשוק כבר מאוחר, אני לא מצליח לעצור.
ארטישוק ירושלמי, ארבעה חבושים, קולורבי, דלעת, פטרוזיליה וסלרי.
בקבוק יין.
הסיר הענק מלא, אבל מסתדרים.
פלפל אנגלי.
יצא טוב מאוד. יצא גס, לא מעודן כמו במסעדה. לטוב ולרע.
הקפאנו חצי.

חתונה בכפר.

חג שמח,

קרו הרבה דברים לאחרונה. החשוב שבהם הוא שהתחתנתי לפני כשלושה שבועות. החתונה היתה ללא ספק האירוע המרגש בתולדותי, ויש לי סיבות להאמין שגם הכלה חושבת כך.

תחושת ריחוף מהנה עטפה אותי החל מצהורי יום החתונה ועד לרגע השינה אי שם לפנות בוקר. אני חייב לציין שבבוקר של אותו היום עוד עבדתי קצת על לשלוח מאמר לכנס בסין, זה חלק מהסיכונים במקצוע שלי כנראה.

אני רוצה לנצל במה זו כדי להמליץ על קייטרינג נהדר בשם לימוזין. נא להתעלם מטיב אתר האינטרנט שלהם, הם בעניני בשר ולא שיווק או מחשבים...

הקיטרינג הוא הזרוע הארוכה של המסעדה הנושאת את אותו השם הממוקמת ברמת ישי. לרמי ואמיר יש את הבקר של עצמם (לימוזין זה זן בקר במקרה הזה ולא סוג של אוטו) והוא באמת משובח. השירות, המגוון והנדיבות הוזכרו על ידי אורחים רבים וגם אני, למרות שלא אכלתי כמעט, הספקתי להתרשם עמוקות ממעט ביסים שהצלחתי לשים ידי עליהם.

המלצות חמות נוספות הם D.J. מיכל גפן, אשר באמת התחברה למקום, לאופי האורחים ולטעמנו המוסיקלי. את הקינוחים הזמנו אצל הקונדיטוריה הצרפתית Franck Delights, האתר שלהם לא מגיב כרגע אבל אם מנסים את כל האפשרויות לכתוב את השם שלהם בעברית (פרנק דילייטס - היא האפשרות הנכונה) אז אפשר למצא את הפרטים שלהם. הם ממוקמים בגבעת שאול בבנין נידח ליד הדואר, אבל ההגעה לשם שווה את הטרחה. מלבד עוגות (פרווה!) מאוד מוצלחות שהזמנו, הם גם מייצגים את הקרואסונים הטובים בעיר (הם מוכרים אותם בכמה בתי קפה, בפרט בשוקלטייה או משהו כזה שבמושבה).

מי שאכל בצרפת פעם Croissant או Pain au Chocolat יודע שבארץ אין כל קשר בין המאפיים האלוהיים הקלילים האלו לעוגת השמרים עם תחליף קקאו עם אותו השם. אצל פרנק תכלו למצא את גרסת המקור (גם בחלבי!).

החווה האורגנית היא מקום נפלא להתחתן בו, המחיר לא זול, והיו כמה דברים מעצבנים קצת שאיני רוצה לפרט כאן, אבל השרות שקיבלנו היה טוב מאוד.

חלק קטן (וחלקו דברני) של האורחים, מסיבות כאלו ואחרות התקשו בלמצא את המקום למרות שלטים (תודה לעדה וגדעון), מפת הגעה (תודה גדעון) ואפילו סיוע טלפוני של מקומי חביב, וחבר טוב אור סתת (תודה גם). אני לא בטוח אם זה היה עוזר או לא, אבל אני רציתי ולא הכנתי סרט ווידאו קצר המסביר באופן מאיר עינים את אופן ההגעה האופטמלי מכל כיוון. במקרה שחיה מהחווה האורגנית או מתחתן עתידי במקום יקרא פוסט צנוע זה אני ממליץ לנסות להכין וידאו כזה ולהעלות אותו ל-youtube.


אי-המלצה היא לבר שהגיע אלנו דרך חבר יקר. הבר הוזמן דרך זאביק מהגן "בוסתן בראשית". הבעיה העקרית היתה בהתחלת השירות המאוחרת (20 דקות למשקה ראשון, 30 דקות למשקה קר ראשון !! ) של הבר, שנבעה מהתנהלות חובבנית. האלמנט הזה מקבל ציון בינוני, ממש לא אסון אך גם אין שום סיבה להמליץ עליו.

המלצה פוסט חתונתית, חשובה במיוחד, המתאימה לציבור קוראים רחב יותר הוא צימר מושלם בישוב מתת, בשם ארץ בראשית. אני מניח שזה עוזר אם מגיעים באווירה טובה (למשל לירח דבש) אבל לנו זה היה פשוט גן עדן.

נתראה בשמחות.

נ.ב.

להלן הרגל מגונה שלי מחתונות, שמאלית משלי, והימנית מזו של אחותי:
(אני עושה בר מצוות, בריתות וחתונות תמורת תשלום סמלי.....)

ביקור וביקורת: סושי בירושלים וסאקורה צד אחד של אותו מטבע

מסעדת סאקורה בירושלים היא מוסד וותיק ואהוב. לצערי נאלצתי לכתוב ביקורת על מסעדת סושי אחרת בירושלים שאותה אני לא רוצה להזכיר מטעמי הדחקה. היום, אחרי כשבעה אחרי פתיחת הבלוג, אני רוצה לכתוב בכיף על סאקורה, עד לא יוכח אחרת, הסושיה הטובה בעיר. 

אתמול, אחרי עוד יום די ארוך ודי מתיש, החלטנו ללכת לחגוג על בטוח . חיפוש קצר בגוגל הפנה אותי לאתר מסוים שבו התברר כי לפחות באופן תיאורטי אפשר להזמין מקום:

זה די משעשע "המערכת תתחבר ישירות למסעדה..." לא? מאחר ורציתי להזמין מקום לעוד פחות משעה, קיבלתי הודעת שגיאה באדום. חוץ מזה שהתירוץ הוא קצת טיפשי, הוא גם לא נכון. הוא טיפשי כי אם המערכת מתחברת ישירות למסעדה, מה הבעיה שזה יהיה 37 דקות לפני רגע ההזמנה? אני יודע שהטענה גם לא נכונה כי בערך שתי דקות אחרי זה התקשרתי אליהם ישירות והזמנתי זוג מקומות ל"עוד חצי שעה עד ארבעים דקות". טוב, מספיק עם הטרחנות.

תוכן הארוחה:

מנה ראשנה סלט קטן ששכחתי את שמו אשר הכיל מלפפונים, אצות ושקדים. 14 ש"ח (מחיר באמת שווה לכל נפש)

פלטת סושי וסשימי מיוחד 70 ש"ח

רול צלופח 60 ש"ח

התלבטנו בין צויה לבין סאקה. הסאקה החם ניצח.

סאקה הבית (קטן) 25 ש"ח

הסלט היה מרענן ומעניין, הוא החזיק אותנו בחיים למשך הזמן שלקח לעקריות להגיע (לא הרבה). רובה הגדול של תוכן הפלטה היה טוב מאוד כרגיל כמעט. גיליתי שטורו זה בטן של טונה אדומה (נקווה שאני צודק) השרימפ דיווח על יבשושיות מה אך היא לא העיבה על המנה. לרול הצלופח היה טעם טוב, חזק ויחודי. אני לא ידוע בדיוק מה הם עושים אבל הצלופח מגיע עטוף ברוטב, הדבר נותן חוויה שונה לאכילת סושי כאשר הדג די דומיננטי. אני רוצה לנצל הזדמנות זאת כדי להמליץ על האסטרטגיה של הזמנת רולים. על חשבון הגיוון מקבלים הצצה אינטנסיבית יותר לטעם של מנה אחת, כמדומני גם המחיר יותר אטרקטיבי. 

הסאקה היה טוב, אך המנה שהזמנו היתה קטנה מידי, בפעם הבאה אזמין אתה המנה הגדולה.

השרות היה טוב וחיכני וחיכני ותוגמל בהתאם. אבל מתי כבר יפסיקו לגבות דמי אבטחה! תשאירו משהו למלחמה הבאה.

קינוח הזמנו (כהרגלנו)  במורד הרחוב על הבר של קבלייר. המנה הפיבוריטית היא וולקנו שוקולד שהוא בדרך כלל מעולה הפעם קצת יבש מבחוץ, טיפה שרוף אפילו, אבל נסלח. מנת האנדרדוג התגלתה למעשה כבולדוג, פאי לימונים מדהים, אוורירי ועדין. כאן לא ניסו לגבות אבטחה אבל יש תוספת דמי שירות 12% שאני לא מחבב, נו מילא קינוחים מעולים.

יצאנו מרוצים עד הגג, שמחים סתם ככה מהחיים ומהאוכל.

עד הפעם הבאה,

שלכם,

אלעד

Tormore עד הסוף או עוד סוף

בהתחלה כתבתי לא מעט על ווסקי. עכשיו יוצא לי קצת פחות לשתות, שזה טוב במובן מסוים. כשאני כבר שותה אני נהנה מחברת הנוכחים, פנאי או רצון לספר על זה מייד אַין. אבל הלילה הזה השתנה מכל הלילות.

את הפוסט הזה אכתוב בlive.

 

הווסקי נמזג כשכתבתי "בהתחלה" עכשיו הוא נח בכוס, הבקבוק ריק לגמרי. עוד סוף הגיע.

הריח פירותי וחמים. טעימה ראשונה נתנה לי תחושה של דבש או מייפל. אחרי זמן רב שאני נותן תשומת לב עודפת לתוצרי האיים המעושנים והכבוליים כל כך, פתאום המתיקות נוכחת כאן.

עוד לגימה, הווסקי חלק, זורם ולעזאזל איתי אבל באמת שאני מרגיש דבש. 

הכוס לא היתה מלאה מידי מראש, עכשיו נשאר עוד פחות. סיפרתי על סופים בעבר הפעם אני לא הרגשתי כמיהה לסוף הבקבוק. מזמן לא טעמתיו, ושהיד הזיזה בקבוקים לפני כמה דקות, היה עיכוב קל על בקבוק זה וכך הוא נבחר. עכשיו אני עפוף מכל הכיוונים בסופים, סוף כזה סוף אחר, חלקם מובילים להתחלות חדשות, חלקם לא. ככה זה ציר הזמן אני מניח.

תוך כדי כתיבה הטעם הנעים והעדין נמצא לי בסביבות החך והלשון, מרגיע, מתקתק. לקחתי עוד לגימה אחת וזה נגמר. נעים היה להכיר את Tormore 12.

לילה טוב

פריסבי

שלום,

הנה דף הבית "פריסבי גבעת רם", קבוצת הפריסבי שלי.

מתנצל בפני כל המינוים על הפרסומת הסמויה, פשוט אחרת מנועי החיפוש לא ימצאו את הדף לעולם.

אלעד

כסף, פוסט ראשון

בבית הספר מלמדים אותנו הרבה דברים. איך לשקר למורים, איך ילדים ואנשים בוחרים חברים ולמה ועוד כל מיני דברים. לפעמים הדברים הללו כוללים קרוא או כתוב, אנגלית, חשבון ותולדות הצלחות ואסונות כאלו ואחרים. על כל זאת ועוד לא אספר בפוסט זה.

על דבר אחד שלא מלמדים לא ביסודי גם לא בתיכון וגם לא באוניברסיטה (לרובנו המוחלט לפחות) אנסה לכתוב קצת. על כסף. זה קצת מוזר אם חושבים על זה, יש כל מיני דברים שלא לומדים באופן פורמלי אבל די נפוץ שאנשים מבינים בהם ברמה כזו או אחרת: חשמל, צבע, נגרות, רכב ואוכל. אבל בהשקעות ההרגשה שלי היא שכמעט לכולם לא ברור כמעט כלום (לא בטוח שיצא לי משפט קוהרנטי אבל אני מקווה שהבנתם).

במה אני רוצה לתרום. לא בהרבה. אבל אולי בקצת.

למי שיש כסף, הוא בד"כ שוכב בבנק. שם פעם אנשים לא ידעו מה לעשות ורצו לחסוך היו סוגרים פק"ם או איזה תוכנית חסכון ומגרדים לפעמים כמה אחוזים לשנה, אולי גם מצמידים למדד. אבל בימנו מה קורה? אם יש לבן האדם סכום צנוע (הכל יחסי) של מאה אלף ש"ח, 100,000 ישקיע אותו בפק"ם בבנק כזה וכזה, כמה ריבית הוא עתיד לקבל לחודש? התשובה היא מאה ש"ח לשנה. אם יתחייב לסגור את כספו לשנה אז הסכום עולה ל1150 או 2250 עבור שנתיים.

המאה ש"ח נשמעים מגוחכים מספיק כדי שלא אצרך להסביר יותר בגנותם, אבל אלף ש"ח? יגיד מאן דהוא, "לא רע בשביל השקט הנפשי שלי", "אני לא מתכוון לגעת בכסף, קיבלתי אלפיה גם טוב לא?" התשובה היא ממש לא. החודש (יולי) המדד עלה ב: 1.1% ובחודש שעבר ב: 0.9% במילים אחרות בחודשים האחרונים הכסף של כולנו נשחק בשני אחוז, מס שכזה (אפשר לקרא על זה גם כאן) שאומר שלמרות שמספר השקלים שיש לנו בחשבון לא השתנה הם שווים פחות, ליתר דיוק 2% פחות. אז הריבית של הפק"ם לשנה שלמה, גם אם נתחייב לבנק שלא ניגע בו שנתיים ימים, מכסה כמעט בדיוק את האובדן בערכו של הכסף מהחודשיים האחרונים.

מה עושים. הדבר האחרון שאתם רוצים לעשות זה לסגור את הדפדפן כעת כי עוד מעט אני מגלה לכם את סוד הכסף הגדול החיים והכל. אבל הדבר הבא אחריו שאם לא רוצים לעשות זה לסמוך על יועץ ההשקעות בבנק. אני כנראה מגזים, אני מניח שיש יועצים טובים וחכמים שרוצים בטובת לקוחותיהם, אבל יש כאלו שלא.

הפרמטרים שצריך לקחת בחשבון הם:

1. בן כמה אני ולכמה זמן אני רוצה להשקיע (זה נמדד בשנים)
   
2. מה גודל הסכום ביחס לכל הכסף שיש לי בעולם
   
3. מה גודל הסכום ביחס להכנסה שלי
4. כמה ארגיש נורא עם הפסד של 10% עד שנה הבאה
5. כנ"ל עם 20%

באופן גס מאוד.

עם המידע הזה בראש אתם יותר ממוזמנים להתקשר לבנק ולקבוע פגישה עם יועץ השקעות. לקרא קצת ברשת או לשאל חברים שמבנים משהו בנידון.

אני אספר משהו על אגרות חוב ואולי זה ידליק לכמה מכם נורה בראש.
סלקום מכירים? חברה עם 3 מיליון לקוחות, מכרה ב - 6 מיליארד ש"ח שנה שעברה, הרוויחה בששת החודשים הראשונים של 2009, 625 מיליון ש"ח ולא נראה ששוק הסלולר הולך להתבטל מתי שהוא בקרוב.
מסתבר שגם סלקום מלווה כסף, למה? זה סיפור אחר. אבל ריבית היא משלמת ואפשר לקבל אותה אם רוצים. כלומר אם מוכנים לשים את הכסף בכיס של החברה.

הסבר כללי:
איגרות חוב זה משהו די פשוט (כשמסתכלים עליהן ברזולוציה המתאימה), לא' יש כסף לב' יש צורך בכסף. א' נותן לב' 100,000 אלף ש"ח תמורת שטר התחיבות לקרן תוך x זמן ובנוסף התחיבות לריבית קבועה (נגיד 10%) כל שנה .
זו האיגרת.

איגרת (אג"ח) זה נייר ערך שנסחר בבורסה, למה? כי אם א' רוצה עכשיו את הכסף כדי לקנות פסטה או דירה הוא לא יכל ללכת לב' ולבקש ממנו את המזומנים חזרה מעכשיו לעכשיו. האגרת זה חוזה ובתנאי החוזה בהחלט לא ניתנת אפשרות לפרעון מיידי רק כי א' רוצה פסטה. אז מה א' יעשה? ימכר את החוב למישהו אחר.

בבורסה א' ימצא את ג' שמעונין לקבל את ה 10% לשנה יתן ג' לא' 100,000 ש"ח וא' יתן לג' את הזכות לקבל את הריבית (וגם את הקרן) שאותה ישלם ב'.

שתי נקודות חשובות צריך לציין. אם ב' פשוט רגל, בורח לקירגיסטן או מת בהחלט יכל להיות שהלך הכסף . זה די ברור נראה לי. נקודה שניה היא שאם התנאים משתנים בשוק אז לא בטוח שא' ימצא מישהו שיהיה מוכן לקנות ממנו את החוב של ב' תמורת 100,000 . מה זה אומר. אם ב' נצפה מרפד לעצמו איזה בקתה בקיגיסטן אחרי שמכר את כל רכושו בארץ ובילה חודש ימים רצוף בקזינו במונטה קרלו אז זה קצת מעורר חשד. יתכן שבשביל הסיכון בלהלוות לב' כסף בשעה זו, ג' יהיה מוכן לשלם רק 50,000 ש"ח עבור החוב האמור או אפילו 50 ש"ח אם הסבירות שהחוב והריבית יחזרו הוא קטן (לדעתו של ג').
צריך לציין שיש עוד שיקולים כגון ריבית בנק ישראל, מצב כלכלה עולמי, מצב העסק של ב' ועוד שמשפעים על המחיר שג' מוכן לשלם.
מצד שני, במקרה וב' פורח בעסקיו, במקרה שהריבית המקובלת בשוק יורדת (אז ה10% שמציע ב' מאוד קוסמים פתאום) אז אולי ג' יהיה מוכן לשלם יותר מ: 100,000 עבור התענוג לקבל את הריבית מב'. זה יכל להיות 100,001 וזה יכל להיות גם 120,000 אלף למשל. תלוי בנסיבות.

כל זה סתם דיבורים. תקראו אצל אנשים רציניים יותר אם אתם רוצים להגיע לתמונה פחות אינטואיטיבית ויותר מדויקת.

בחזרה לדוגמא:
ניתן לקנות את החוב של סלקום באופנים הבאים:
אגח ה' ריבית 5.52 (לא צמודה) לתקופה (זה נקרא מח"מ) של 4 שנים וקצת.
אגח ב' ריבית 3.32 + הצמדה למדד למח"מ של 4 וחצי שנים (וקצת).
אגח ד' ריבית 3.38 + הצמדה למח"מ של 5.2 שנים.

זה טיפה יותר מענין מהפק"מ של הבנק לא?
יותר מסוכן גם! בכמה? לדעתי לא בהרבה.

יש עוד המון אופציות השקעה כמו האגחים של סלקום חלקם לטווחים קצרים יותר וחלקם לארוכים. חלקם נושאים ריביות גבוהות יותר (ובד"כ גם סיכון גבוה יותר) וחלקם פחות. אבל לא אפרט לגביהם עכשיו.

יש עוד לא מעט פרטים בנוגע לתקופת ההשקעה שלא הסברתי עליהם (המח"מ) אתם מוזמנים להשתמש בשרותי גוגל כדי להחכים בנידון, לפחות עד שאכתוב משהו בעצמי.

ובכלל, לא סיפרתי הכל ולא הסברתי הכל. למעשה הסברתי ממש מעט אבל אני מקווה שזה פותח קצת את הראש והעיניים לנושא הזה שלא לומדים אותו בשום מקום אבל הוא לא פחות חשוב מאשר לדעת שאת התקרה באמבטיה צריך לצבוע בצבע מיוחד נגד עובש ורטיבות אחרת מתבאסים בחורף...

אשמח לתגובות, הערות ושאלות,

אלעד


נהוג להוסיף: אין לראות בכל האמור לעיל המלצה לקנית או מכירת נייר ערך. אין לראות בפוסט שלעיל יעוץ כלשהו. הדברים מוגשים כחומר למחשבה בלבד.

ביקור וביקורת: סושי - אין חדש תחת השמש ואין עוד מלבדה

פרולוג:
יום חמישי, יום ספורטיבי במיוחד. בריכה בבוקר, פריסבי בערב, ועוד שעה בחדר כושר. אדרנלין זורם מאיזה בלוטה אל קצות האצבעות וזה נחמד מאוד.

אבל רעבים. העירה או בבית? העירה. מה בתפריט? סושי.

הקדמה:
ברחוב בן סירא קצת אחרי המסעדה צ'לו (די טובה) והמוסך (מוזר לא?) יש פיצוציה שקיבלה את השם החינני "תחת", איני יודע האם על שם האיבר הזה באיש או אישה ספציפים, על שם איבר החשיבה של הבעלים, או אולי חוש ההומור נכנס כאן לפעולה, והאפשרויות הבלתי נגמרות לצרף את שם המקום למשפט פשוט קסמו לבעלים יותר מדי ("הלו מאמי איפה אתה? אני בתחת"). בכל אופן טוב הטעם שקרן מהשם הזה גרם לי בדרך כלל לחיוך קטן, מהול בבוז וגועל נפש. ממש קרוב לתחת, ראיתי מקום של סושי, Sayuri's Katana, לפני זמן מה והחלטנו לדגום אותו לערב.

עלילה:
נכנסנו, העיצוב נראה מושקע במבט ראשוני, אקווריום, קירות לבנים ושחורים וכורסאות עור לבנות לישיבה. מארחת אין, מישהו שיושיב אותך כנ"ל. הלכתי לחדר הנוחיות על מנת לשטוף פנים וידיים מיום ארוך, ההפתעה השלילית הראשונה לערב היתה ריח השתן שעטף את המקום כמו שמיכת פוך אביבית באפריל. לא היתה הפרדה בין המינים (כמדומני לפחות), האזור היה בנוי בצורה מחפירה ואם חפצה נפשו של מאן דהוא להשתמש במשתנות בעמידה, היה עליו לקוות שעינן של העוברים והשבים לא חדה, כי היו נקודות מבט לא רצויות לאף אחד מהצדדים.

מעט נגעל מאוד רעב ומשום מה אופטימי חזרתי לשולחן. הזמנו דים סאם, פלטת סושי, מים וקנקן צ'ויה. המים בוששו ובוששו. לבסוף הגיע מלצרית ואמרה שאין צ'ויה, ביקשנו סאקי במקום וגם מים. באותה הזדמנות ניסיתי לברר האם ניתן לדבר עם מנהל המשמרת, אך נענתי שאין בנמצא תפקיד כזה. הערתי את תשומת ליבה של המלצרית למצב השרותים. אני מניח שקיוותי לראות זעזוע בפניה שיעיד על איזשהו סטנדרט. טיפה הזדעזעתי כשהיא קיבלה את זה ממש בקלות.

בפעם השלישית שביקנו מים קיבלנו כוס, במקום קנקן אבל זה תוקן חיש מהר בעזרת כוס נוספת...
הדים סאם (קוויו) מולארד היה יבש, ולא טעים. נראה שהשתמשו בבצק מודולרי שפתח בתחתיתו שאליו מכנסים קציצת בשר קטנה.
הסושי הגיע. כלל אצבע אומר שטיב הסושי הוא פרופורציוני הפוך לגודלו. בסושי רחביה הסושי ענקיים. אני נזכר לצערי בסושי מגעיל שהיה קטן אז אתקן את הכלל: "טיב הסושי חסום על ידי ציון פרופורציוני הפוך לגודלו". בכל אופן הסושי היו גדולים למדי, שני ביסים לבחורה ממוצעת, ביס גדול מידי אחד בשבילי.
הרעב ניטרל את אפקט הטעם קצת, ועד לנסיון השלישי או הרביעי חשבתי שהמקום טוב מסושי רחביה אבל נחות לעומת סאקורה. טעימה נוספת ילדה את הניסוח: "בסושי רחביה לא היתי אוכל בחינם, ופה כן" עוד נסיון אחד או שתיים גרמו לי לפקפק נחרצות במשפט הקודם. הניגירי סלמון היה בלתי אכיל. פעם ראשונה בהסטוריה לא סימנו פלטה אחת אפילו, והיינו רעבים.

צ'ויה לא הגיע בשום שלב בערב, וטוב שכך. החשבון הסתכם ב- 145 ש"ח ואם זה היה תלוי רק בי זה גם היה כולל את הטיפ. השארנו חמש כמחאה רצינית, אני מפרש את זה כטיפ רחמים.

אפילוג:
אין חדש תחת השמש, וגם לא בסביבות תחת. לעניות דעתי, כל אדם בעל בלוטות טעם וחוש היגייני מינימלי יתרחק מסאיורי קאטאנא ובאותה מידה גם מתחת (הספציפי הזה).
אין סושיות בירושלים מלבד סאקורה, כלומר יכול להיות שיש עוד מקומות שלא מבשלים את האורז במים של המדיח, ואינם קונים את הדגים בחנות של הכל בדולר. יכול להיות שיש מקומות שלא מגרדים את האצות מאיזה אקווריום אבל טרם גיליתי אותם.

חבל שלא כתבתי על הרברט סמאול ועל המטבח של רמה (שאכלתי בהם בשבועים האחרונים), בתקווה לפוסט שמח יותר בפעם הבאה.

א.





נ.ב.
יש אכול כפי יכולתך בשלישי - סימן רע.
האקווריום במסעדה היה ריק - די דבילי לא?
לשלטונות הצבא - אלשין ואומר שחיילת עובדת שם במדים כמלצרית ולא בכשרון רב.
הנה לינק כדי שמנועי החיפוש ידעו אולי לקשר בין דברי לבין המקום הזה.

ביקור וביקורת: עלמא

את הפוסט הזה אני כותב כי אני חייב.

לאחרונה אני קצת הזנחתי את הבלוג. בקיץ שותים פחות וויסקי ככה זה. בקשר לדברים אחרים אז אין לי באמת תירוץ מלבד 300 בחינות לבדוק.

אתמול היה יום חמישי, יום הפריסבי אך הוא בוטל בשל אירוע סיום של קייטנה באצטדיון (אלוהים אדירים, האם למשהו מקוראי הבלוג היה אירוע סיום קייטנה באיצטדיון?!) שחיתי שעה והתאמנתי בחדר הכושר עוד שעה קצת יותר (פוסט נפרד ובתקווה משעשע בנושא זה בקרוב). כלומר מבחינת ה-setting הייתי רעב.

נסענו לקחת חבר ונסענו העירה לאכול. כרגיל במרכז העיר ועוד יותר כרגיל ביום חמישי התחושה של "מי שיחרר את כל הילדים האלה מהבית ספר" עוטפת אותך, אולי יותר מדויק להגיד שוטפת אותך. החלטנו ללכת לאדום, מוסד ותיק שלא ביקרתי בו זמן רב. הייתי סקרן לדעת עד כמה התדרדר ואם אפשר למחוק אותו מרשימת המקומות הפוטנציאלים. סתם, אני זוכר שתי ארוחות טיפה מאכזבות מזמן מזמן אפשר להיות אופטימי, פסימי או ראלי. בכל מקרה היה תור באדום ולא התחשק לנו לחכות, החבר א. אכל כבר סושי השבוע אז את סאקורה פסלנו (מקום שבאופן עקבי לא מאכזב ). היו כל מיני דיבורים על מקומות חלופיים, בראשי תוצאת הערב הייתה סופרפוזיציה של אוכל יקר ובקבלייר או ארוחה חצי מעפנה באיזה חור.

אז מבעד לים ערסונים ושתדלנים (נרגילה ושוט חינם...) ראיתי את עלמא.
שאלתי מי שהתברר להיות אחד הבעלים האם הוא ממליץ והוא אמר שכן. הוא הוסיף ואמר שאם האוכל לא יהיה מעולה אז הוא ישלם. מעט יומרני. הרומני שבי כבר חשב על ארוחה חינם. האיש החושב שבי הזכירו לי שאם היא תהיה חינם אז היא גם תהיה שווה בדיוק את זה.

ישבנו על הבר. הזמנתי רוסטביף עם סלק כבוש לראשונה ואנטריקוט לעיקרית חברי א.ז. ו-ט.ג. חלקו תבשיל קדרה ארוך. התחלנו בדרינק כדי לחגוג (את קבלתו של א.ז. לתוכנית פסיכולוגיה קוגניטיביות טרנסאטלנית, אנטיסוציאלית או מהשהו כזה) התפרשנו על כל קשת המשקאות: לקחתי ערק זחלאווי, ט. לקחה יין רקנאטי יסמין וא. לקח בירה מהחבית. הערק היה מעולה, היין היה מאוד טוב ביחס למחיר (18 שח לכוס !!!) ואני מניח שהבירה היתה בירה.

הרוסטביף הגיע, קר כמו שצריך עסיסי וורוד. הצלחה. באותו הזמן כפיר, הברמן (שהתגלה כאחד הבעלים ביחד עם הבחור שהכניס אותנו) החליט לצפר אותנו במשקה על חשבון הבית מאחר והינו הלקוחות הראשנים על הבר. קולקציית הוויסקי היתה די מכובדת אז ביקשתי גלנפידיך 18, מה שעורר חיוך אצל כפיר אבל לא הצליח. ניסיתי את מזלי עם טליסקר (גם אותו אין לי) בהצלחה דומה, אבל לא הופתעתי כלל מהסירוב הכפול. שתיתי כוסית פסטיס כי נראה לי שזה משקה שלא רב עם הערק. זה היה צעד חשוב, נראה לי, כי ערק הוא משקה קצת חמום מוח ולא רציתי שהוא יכה כל מיני משקאות צפונים אחרים.

חברי לערב הם שתיינים קטנים מאוד, הבושמילס שקיבלו ביחד עם האלכהול שהזמינו היה קפיצת מדרגה. בייחוד אצל ט. שהתקרבה לגבול בצעדים מהירים.

האנטריקוט היה מדיום-רייר על המילימטר. בשר ממש טוב, בלי כל מיני שכלולי רוטב יומרניים. בצד פירה לא רע בכלל שבמרכזו קצת כרוב כבוש בשביל הטוויסט. מנה טובה ופשוטה, או לחלופין פשוט טובה.

התבשיל ארוך שהתחצה* בין חברי היה מאוד מוצלח גם. צוות עלמא נתן להם שני חצאי מנות שסכומן גבוה מאחד. התבשיל עצמו היה עשיר ושופע טעם נעים של יין. לא שאלתי איזה בשר ואיזה חלקים יש בתבשיל כי הייתי מרוכז באנטריקוט. הייתה שם עצם יפה אולי זה היה אוסובוקו (?).

צחקנו הרבה, ופטפטנו גם. הזמנו קינוחים פנקוטה קוקוס וטראפלס (כשר כבר אמרתי). הם היו סבירים שניהם אבל not something to write home about. המחיר שלהם גם מצחיק בקנה מידה של ימנו 19 ש"ח ! כמעט שכחתי לציין שגם עם הקינוח קיבלנו קוקטייל קטן ומתוק על חשבון הבית.

לסיכום: 259 ש"ח שתי עיקריות, אחת ראשונה ערק, יין, בירה ושני קינוחים. שווה כל שקל ושווה ביקור.


הערות לסיום:
לבעלים סיפרתי את דעתי החיובית בנוגע למקום ואני לא זוכר בדיוק איך ולמה אבל הבטחתי לו לכתוב על עלמא כאן.

מסתבר שיש אנשים שאינם אירים (ט.ג.) שמעדיפים בושמילס על ווסקי סקוטי סינגל. זה מעודד נחמד ומעניין.

משני דברים אני חושש: אלו מחירי פתיחה והם יעלו בקרוב. ככה זה מסעדות. אולי אני טועה. חשש יותר כבד הוא שזו איכות של פתיחה, עם ההצלחה הם ישימו לב שדרדור מסוים ברמה מוסיף להם לקוחות במקום להוריד, וכן הם יעשו. זה קורה הרבה לדעתי (למשל לכל החומוסיות בשוק). נקווה שאני טועה.

לקוראי הנאמנים לכו או רוצו לסעוד ליבכם בעלמא, אלו לא סתם דברים בעלמא.


* התחצה: מלשון להתחצות, להזמין מנה במטרה לחצות אותה לשנים (או יותר).


"עלמא", רח' ריבלין 18, טל': 02-5020069

זכיתי בפרס

לפני זמן מה, יותר מידי זמן. עבדתי על שאלה מאוד מענינת. היא קשרה בין פילוסופיה של המדע, מכניקת הקוונטים ומדעי המחשב. הטבע, על פי מכניקת הקוונטים מחשב כל הזמן כל מידי דברים מופלאים אשר לא ניתנים לסימולציה (בד"כ) על ידי מחשבים רגילים. אני מתכוון לכך שגם אם כל המחשבים בעולם יעבדו יחד אלף שנה, לא נראה שהם יצליחו לחשב דברים שהטבע (ועל כן מחשב קוונטי) יכולים לחשב בן רגע (ואני לא רוצה להכנס לפרטים).

כאן בא הקטצ', איך אפשר לבדוק שהטבע באמת מחשב את כל הדברים המופלאים הללו? אם הטבע ענה 42 איך נדע שזו התשובה הנכונה תוך שימוש רק בכלים הנחותים שלנו? בכל אופן נתנו תשובה טובה אך לא מלאה לסיפור הזה. בהנחות פיסיקליות סבירות (לדעתנו?) ניתן לבדוק את נכונות מכניקת הקוונטים גם אם לא ניתן לעשות לתהליך סימולציה במחשב.

בכל אופן, סקוט אהרונסון שהוא פרופ' צעיר ב-MIT הציע לפני זמן מה פרס בן 25$ דולר למי שיפתור בעיה קרובה שענינה אותו. הוא הציע את הפרס בעיקר כדי לצחוק (לדעתי) על פרס בסך 25,000$ על בעיה שלדעתו של סקוט (וגם שלי) מענינת בעיקר את , בכל אופן לא כל כך חשובה.

לענינו, הצגתי את המאמר (בפוסטר) בכנס בארה"ב לפני חצי שנה וגם סקוט היה שם. נראה לי שאבינתן (דרך אגב מזל טוב לאבינתן) סיפר לי על קיום הפרס וניסיתי לגבות אותו ללא הצלחה יתרה. הזמן זרם לו לאיטו פחות או יותר ולפני חודש וקצת (בערך בזמן שהתחלתי לכתוב את הפוסט זה...) סקוט הכיר בכך שאנחנו וגם חברה אחרים שהוכיחו תוצאה דומה באופן אחר זכאים לפרס שלו. הם זכו ב15$ ואנחנו ב12$ (בגלל התכחמות של נותן הפרס).

זהו אז הנה הפרס שלי 4$ תמימים!

נ.ב.
עוד דבר שעושים עם פוסטרים זה למחזר אותם. זה מאוד מקובל. הצגתי את אותו הפוסטר ביום הפקולטה ושם להפתעתי הרבה קיבלתי ציון לשבח מבית הספר להנדסה ומדעי המחשב. מקורות יודעי ח"ן סיפרו לי שהפרס (אם יהיה כזה) לקנית לכל היותר מספר חד ספרתי של גלידות. מרוב התרגשות שכחתי לברר האם מדובר בארטיק קרח או במגנום אגוזים. כך או אחרת, בנתיים לא ראיתי מזה גרוש.

Isle of Jura, Superstition

כל מיני שטויות כתבתי כאן מאז הפוסט ווסקי האחרון. ננסה לתקן.

היסטוריה:
אי שם בשנת 2004 ניתקלתי בפעם הראשונה בגרסא הרגילה, ללא אמונות טפלות, ווסקי בבית לא היה לי חוץ מג'ימסון שבקושי ידעתי מאיזה צד שותים אותו, אבל בכל זאת. הסיפור ארוך, מפותל ובעיקר חסוי, אבל אני זוכר בעיקר את העובדה שהיתי תפרן ובכל זאת ששילמתי על כוֹסית, שתיים למעשה (אני מזועזע מהאופן שמילים בעברית ניתנות לפירושים שונים מכוונת הכותב, בעיקר ללא ניקוד. אז ניקדתי. דרך אגב, זה מה זה מוזר שאפשר לנקד במחשב לא?).

טוב איפה היתי, כן, אחלה ווסקי. קניתי אותו לראשונה בדרכי חזרה מאוסטרליה, בדיוטי בלונדון. כמו פעמים לא מעטות אחרות לא התכוונתי לקנות כלום, אבל יצא. את הבקבוק הנוכחי קנה לי בטובו הגדול ר.ר. גם כן בחזרתו מארץ הבריטים.

לעניין:
הצבע כצבע מייפל עמוק.
קצת ריח עשן וקצת יותר ריח כבול נעים.
הטעם חזק וחם. העשן לא ניכר הכבול כן.

הטעם והריח נשארים בפה ובאף. תחושה של משהו טוב.

מספיק.

אלעד

הלל הזקן מצה ומרור היה כורך

בנושא שביתת הזהרה היום.

היום בין 12 ל-14 האוניברסיטה תשבות כמחאה לקיצוץ הצפוי של האוצר בתקצבי ההשכלה הגבוהה. סטודנטים, סגל זוטר ופרופסורים יפסיקו ללמד וללמוד.

דבר אחד חורה לי בהודעה ובהתנהלות של האגודה: "ביום ה' ( 7.5 ) פירסם משרד האוצר טיוטת הצעה לתקציב 2009-2010 ובה מספר סעיפים הפוגעים קשות במערכת ההשכלה הגבוהה בכלל (קיצוץ של עשרות מיליונים מתקציב האוניברסיטאות) ובסטודנטים לתואר ראשון בפרט (העלאת שכר לימוד, הפסקת סבסוד שכ"ל לפקולטות מבוקשות ועוד)."

האגודה כהרגלה לאחרונה כורכת מין שאינו במינו: מצה וקארי, פאד-תאי וחרוסת וגם עז.
אני האחרון שיתמוך בקיצוץ בתקציבי האוניברסיטאות, להיפך אני משוכנע שהשקעה בהשכלה (ובפרט גבוהה) ראויה, נכונה ומשתלמת לאורך זמן. אבל, וזה אבל גדול, פגיעה בסטודנטים לתואר ראשון ? לא רק שאיני מסכים לחצי האחרון של המשפט אני חושב שהגישה שהוא נובע ממנה היא טיפשית, פופוליסטית, כנראה מזיקה ובהחלט ומיותרת. אנמק מעט את המשפט לעיל:
העלאה שכר לימוד: הררי מילים נשפכו בנושא. אך השכלה גובהה טובה עולה כסף. ראוי שישלמו עבורה מחיר ובעידן של חרב קיצוצים תמידית של האוצר ונסיונות להתערב באוניברסיטות, אני חושב שעצמאות כספית היא דבר מבורך. יקפצו ויגידו, מה עם השכבות החלשות? האם מישהו באמת מספר לעצמו שמה שמונע מהשכבות החלשות להגיע לאוניברסיטה הם אלפיים (או אפילו 8000 שח לשנה) נוספים? הוצאות הלימודים שאינן שכ"ל בכללן אובדן הכנסה (בשל חוסר תעסוקה), שכירת דירה ועוד עולות פי כמה מההוצאה על שכ"ל. לפיכך, אני גורס כי מי שיכל לעמוד בהוצאות הקימות יכל לעמוד גם בהוצאה הנוספת. אבל זה לא העיקר. אני משוכנע השכבות החלשות לא מגיעות לאוניברסיטה מספיק כי יש להם תיכונים גרועים, כי יש להם בתי ספר יסודיים גרועים וכי לא מוחדרת בהם מוטבציה ואמונה שהם יכולים להצליח. מצד שני, העלה צריכה להיות מלווה בהלאוות ללא ריבית ממשלתיות שתוחזרנה בתשלומים החל משנתים שלוש אחרי תום הלימודים. אקדמאי (בכל מקצוע), אמור להיות יכל להחזיר ללא קושי 500 בחודש במשך חמש שנים. הנה 30 אלף ש"ח למימון לימודים.

הפסקת סבסוד: לי אישית זה לא נראה הגיוני שהמעמד הבינוני (משלם המיסים) יסבסד למעמד הבינוני+ ולמעמד הגבוה (בהווה ולעתיד) את לימודי המשפטים, חשבונאות (ואולי מקצעות אחרים גם כן). יש שיגידו שגם לימודי מדעי המחשב הנדסה וכו' גם צריכים להיות בתשלום מלא. למרות ההקבלה בנושא השכר איני מסכים להשוואת התנאים, מאחר וענף ההי-טק הינו ענף יצרני (לפחות במובן המודרני של המילה) וקריטי למשק הישראלי. עם זאת אני לא חושב שיגרם נזק עצום אם לימודי מדעי המחשב וכו' יהיו בתשלום מלא. הלוואות נוחות לכל דורש כן, סבסוד לא.

בנוסף מה זה ה"עוד" הזה. זו כנראה עוד מילה ריקה מתוכן, נבובה (מזכיר לי: עד 70% הנחה)


בכל אופן, אני נאלץ לשחק כדור (play ball), ולאכול פאד-תאי חרוסת שהאגודה הכינה לי.


בתאבון ושבוע נעים לכולם,

אלעד

ניוקי פיטריות

מתכון:

ניוקי טוב זה דבר חביב. הוא קטן, הוא נימוח, מצד אחד הוא פסטה, אך מצד שני הוא לא עשוי מקמח (אלא מתפוח אדמה). מזמן לא אכלתי ניוקי. אצל האיטלקי בשוק (פסטה איטליה, באגריפס- מומלץ בחום) אני קונה תמיד רביולי.

בכל זאת, התגלגלה חבילה הביתה. להלן התוצאה:

חומרים
10 פיטריות שמפיניון
5 פיטריות שיטקה
בצל ירוק
חצי בצל יבש
שתי כפות מרווה
40 גר' חמאה
שמן זית בנדיבות
3/4 כוס ציר בקר
(ציר בקר? כן יש לי, אבל אני מניח שאפשר גם להמיס אבקת מרק)

פרולוג
לקצוץ דק בצלים
להחזיר לחיים את השיטקה במיים רותחים
לפרוס הפטריות

גוף
להמיס שמן זית וחמאה על מחבת חמה, אש נמוכה
לחמם שתי דקות עד שהחמאה מתחילה לקבל גוון חום (2 דקות)
לטגן פיטריות ובצלים אש בינונית (8 דקות)
להוסיף מרווה
לזכור לערבב

סיום
להוסיף ציר להגביר אש עד לרתיחה
להנמיך אש ולאדות עד 10 דקות.
מלח פלפל

נראה לי שרצוי להוסיף את את הניוקי לרוטב עצמו (למרות שלא עשיתי זאת).

יצא טוב מאוד. ראוי לתת קרדיט לאתר הבא.

ביקור וביקורת: קפית (או: אל תגע בכפית עם מקל)

כמו שהכותרת רומזת אני מניח שבעלי המקום לא ישמו לינק לבלוג שלי באתר הבית שלהם בקרוב. אני רק מקווה שלא לשמוע מעורכי הדין שלהם בקרוב.

יום ראשון, ערב נחמד חזרתי לביתי מוקדם יחסית ופגשתי חבר טוב לדון בעניני הבורסה. ברצינות.

אחרי שעה קלה והפקדת כלומר הפקרת אי אלו מעות ממעותיו כחוב לחברה זו או אחרת (ב. יאיר אג"ח 5) יצאנו משום מה לקפית. מקום שאליו לא רציתי ללכת אבל רציתי בחברת הנוכחים...

הזמנתי קיש ובירה סטלה. האחרים הזמינו מרקים ופוקצה. הבירה היתה סבבה. הקיש כמעט בלתי אכיל. לצערי אכלתי את רובו. היתי רעב. שמעתי שהמרק היה די רע גם ולא היתי במצב רוח לחפור בפצע הקולינרי הזה.

כדי להוסיף חטא על פשע, הזמנתי קינוח. הקינוחים נראו סבירים (כולם כמעט הכילו שוקולד), בחרתי אחד עם שוקולד שהיה נראה לי שאפשר להרוס הכי פחות. עוד טעות שנעשתה בשל חוסר סוכר בדם. הקינוח (את שמו הדחקתי) היה ממש בלתי אכיל ואחרי כפית סיפרתי זאת לחברי תוך הצהרה שאני מחזיר את המנה. חברי פתאים בני פתאים רצו לטעום אך מנעתי מהם את התענוג. להלן השתלשלות השיחה עם המלצר.

אלעד: סליחה (מאותת ביד)
מלצר: כן (מגיע)
אלעד: אני לא מרוצה, בכלל מהמנה, אני רוצה להחזיר אותה.
מלצר: אהה? מממ? (מופתע) אברר אם אפשר להחליף.
אלעד: תודה.
מלצר: (חוזר) בררתי (עושה טובה) ואפשר להחליף, אני אביא את המנות שתבחר
(א.א. אין תפריט אלא פלאטה שממנה בוחרים)
אלעד: אני לא רוצה להחליף אני רוצה להחזיר.
מלצר: אהה? מממ? (מופתע מאוד) אברר אם אפשר להחזיר.
אלעד: תודה, אפשר גם חשבון.
מלצר: (חוזר) עם חשבון, (מדגיש) לא החשבנו את הקינוח...

הגילדה באלדו היתה טובה, 10 ש"ח למנה הקטנה במקום 36 למשהו בלתי אכיל בעליל.

מוסר השכל: לפעמים עדיף להיות רעב.
בלי נדר: פעם אחרונה שאני אוכל בקפה בעמק רפאים.

חג עצמאות שמח.
א.

29.4

תודה לקורא הנאמן עזרא הוך שהפנה אותי לשגיאה בכותרת: קפית הוא שם המקום, כפית חלודה היתי מעדיף לאכול מאשר לחזור לשם.

אירן

לא בנושא הבלוג
או שאפשר לחפש בעצמכם

אגסים ביין אדום

מתכון קל וטוב שקיבלתי ממישהי, מזמן מזמן:

חומרים

6 אגסים יפים (ספדינה שוק מחנה יהודה 6.5 ש"ח לקילו)

2-3 כוסות יין אדום משובח (אם לא משובח אז לפחות סביר)

אפשר להוסיף קצת מים עד לכיסוי 2/3 גובה האגסים

1/3 כוס סוכר

1/2 מקל וניל חתוך לאורכו (או סוכר ווניל)

2-4 תרמילי הל

לגיוון:
ציפורן יחידה אחת
או רבע כוכב אניס


הכנה

חורצים את ההל מרתיחים את כל החומרים למעט האגסים

קולפים את האגסים ומוציאים את הליבה בעזרת סכין קטנה אך חדה, אבל משאירים את הגבעול.

מנמיכים את האש, מכניסים את האגסים לסיר ומבשלים כ-40 דקות (בסיר מכוסה).
לשים לב לא לבשל יותר מידי.

מכבים את האש ומשאירים את האגסים להצטנן בנוזלים.


צמצום הרוטב

שני אמצעים (שאינם סותרים): סוכר וחמאה.

להרתיח על אש קטנה עד שנשארים חצי מהנוזלים.

25 גרם חמאה מוסיפים בסוף הרתיחה, סוכר לפני הרתיחה.


בתאבון

טיול: צפון

הי

משהו מוזר קורה כאן בממשק של הבלוג. רבע שעה מהחיים ככה סתם הוא שתה לי לפני שהצלחתי לארגן ממשק HTML שאני נשבע שלא היה כאן קודם. טוב עכשיו שאני כותב בממשק של בני תרבות אפשר להתחיל.

לפני שבועים נסענו לצפון לסופ"ש. קמנו מוקדם מידי לטעמי (לא, באמת מוקדם מידי: שש ומשהו נראה לי) ואז נפלה עלי עבודה לא מתוכננת בעיסוקי "החינוכי". שעה וחצי לפחות זה לקח ואז רק יכלנו להתחיל להתנועע מירושלים. כולל עצירת בינים ברחובות (שדרוג אוטו), תדלוק וקנית מים (למה לא קוראים לזה תמיום או משהו כזה?) הגענו למצפה הילה בערך ב12. שזה לא רע.

התחלנו בכיף את המסלול שכלל את מבצר המונפור ומסלול בנחל כזיב. מזג האוויר היה מדהים, מבחינת ראות טמפרטורה ולחות. המסלול עצמו הינו יפה במיוחד ולא קשה (אך לא מסלול לסבתות). יתרון ברור בארצנו למסלולים הוא קיום המים בנחל שלמרות שמו הינו נחל איתן. עוד דבר נחמד מאוד היה העדר המוני מטילים אחרים (היו כמה קבוצות תגלית אך הם עשו את המסלול בכיוון הנגדי) דבר שנתן לנו שקט, לנוח ליד המים, לאכול או ללגום ברוגע. אחד הדברים שתמיד מפילים אותי בצפון זוה פריחה, להלן מספר דוגמאות אפונה , שביל למרגלות , ואחרונה. בכלל, השתמשתי במצלמה החדשה שלי גם לתיעוד בעלי חיים, חיפושיות-1, 2 ראשנים ונופים. ישנה תמונה אחת שאני אוהב מאוד ושאני אפילו קצת גאה בה.

סימנו את המסלול בערך בארבע רעבים ומרוצים. החלטנו לאכול במטרופולין הקרוב: מעלות-תרשיחא. שכשמו כן הוא, יש לו מעלות אבל הוא בסופו של דבר תרשיחא. ההרפתקאה היתה מרובת פנים. הזמנו מקום על פי המלצות במסעדה צרפתית (לא פחות בתרשיחא) שפתחה את שעריה רק ב 18:30. נסענו למעלות כדי אולי לשבת שם באיזה קפה להתאושש ולחכות לפתיחת הדלתות. בדרך בוגדנות, גרגרונות ורעב הובילו אותנו לשער של מסעדה רומנית אולי קוראים לה טרנסילווניה או משהו כזה.

הדברנות והסקרנות (שהרגה חתולים רבים) וגרמה לי לשאול אזרח חביב שנראה יוצא מהמסעדה לגבי טיבה וטבעה. הבחור היה די חיובי, הריר כמעט שניגר מבין שיני הרעבות. אך הוא ציין שבמעלות יש מסעדה רומנית אפילו טובה ממנה אך שמחירה גבוה אולי במקצת. אני שנוהג להשחית לעיתים, לא רחוקות מידי, את ממוני במסעדות לא זולות כלל לא התרגשתי וסרתי מייד בחיפוש של הרומניה הטובה במעלות (אם יורשה לי להתבטא כך).

המסע החל בנסיון למלא אחר רצף הוראות לא מדויקות בעליל של האזרח החביב לעיל; לאחר שהשטח האמור אותר ונבדק ולא נמצאה בו מסעדה רומנית לרפואה. שאלנו עוברים ושבים. הבעיה היא שעוברים רבים לא היו בנמצא והשבים שמצאנו היו לא היו משהו: התחלנו עם שלישית עולים מברה"ב בין גיל העמידה לגיל הזהב שתהו מדוע אנו מחפשים מסעדה רומנית? האם אנו רומנים? מדוע לא נסתפק באיטלקית שמעבר לכביש? הם היו חברה כל כך הזויים שאני לא בטוח אם הם סוכני קג"ב רדומים או שלשת פנסיונרים שלמעשה לא עיכלו שהם לא בקייב. למרות שהמטרופולין מעלות-תרשיחא הינו עצום ורב (בטח קצת יותר קטן מהמושבה) הם לא יכלו להעלות מזכרונם עצם קיום של מסעדה רומנית או אחרת באזור.

ניסינו את מזלנו על אנשים אקראיים נוספים אך לא מצאנו אחד הדובר את שפתנו (כלומר כולם דיברו רק רוסית...). פתאום נדמה היה שהתגלתה הישועה. טרמפיסטית צעירה לבושה בגינס וחולצה לבנה. שעצרנו, אמרה מעלות (הינו בכניסה למטרופולין אז זה היה קצת מוזר) אחרי דין ודברים קצר התברר שממנה לא תבא הישועה. אחרי עוד כמה שניות חילחל לאפנו האסון. אישה זו היתה היצור המסריח ביותר שאי פעם פגשתי ואם ירצה הבורא אי פעם אפגוש. להזכירכם שביקרתי בעברי במקסיקו, צה"ל והודו בהם יש פוטנציאל (ממומש) לחוויות ריח פחות מנעימת.

הנוסעת היתה גנובה לחלוטין, רצתה שנסיע אותה אך לא הועילה לפרט בדיוק לאן. אחרי מספר נסיונות לא מוצלחים להיפטר מהמסע. הצהרתי שאחזיר אותה למקום ממנו מצאנו אותה (היה ראוי להחזיר אותה למקום ממנה באה, אך לא התחשק לי להסתכסך לא עם האדס ולא עם עובדי חיריה). הנוסעת, הלא סמויה כלל, כמה דקות מאוחר יותר, שנדמו כמו נצח, הנוסעת הורדה אחר כבוד בפאתי מעלות.

הרצון העז לנוח מאפיזודות אלו הביא אותנו אל האיטלקית במעלות, שם שתינו קפה ובירה ונשנשנו כמה זיתים. הזמן התקדם לאיטו קראנו עיתון ולבסוף יצאנו אל המסעדה ה"צרפתית" אלומה. באופן מפתיע יחסית מצאנו בקלות את המקום והיה נחמד לגלות שאנו האורחים הראשונים.

אני לא אספר את כל הפרטים הקטנים בשל האורך הארוך של הפוסט. היתה ארוחה טובה, ונהנו מאוד. היה ברשותי בקבוק יין שבנוסף להיותו די טוב, לא רציתי להסתובב איתו למחרת. לאחר דמי ביקבוק (נראה לי שהוא התכוון חליצה) סבירים זכינו לשתות לאכול ולקנח כנדרש.

נסענו לחניון עין זיתים במטרה להקים אוהל שם ולשקוע בשינה. חיש מהר הפעולות ההכרחיות בוצעו, והיום נתן את אותותיו ושקעתי בשינה. אך השינה לא ערכה מספיק זמן וקמתי באופן מוקדם מידי לבקשות הנוכחים. הנוכחים?? שכחתי לציין שאולי שלושים מטר מהאוהל היתה פרה. ככה פרה אמיתית לא סטייק ולא אחת שמסתובבת בקניון מלחה. כנראה שיש לה בעלים שחושש עד מאוד מגנבי בקר (כך אמר לנו תוך כדי זה שהוא מסנוור אותי עם הטלפון הסלולרי שלו). הוא היה לדעתי קצת על סף פיגור, אני היתי מסטול משינה ובכל זאת לא יכלתי שלא להתלוצץ על המוזרות בסיטואציה. מושבניק מגיע לאוטו ואוהל ומנסה למצא בו (בהם?) גנבי בקר (מהשטחים?) כנראה שבפאתי גנין עיפים מידי לסוע הלוך חזור כדי לגנוב פרה ובדרך עוצרים באוהל Jack Wolfskin ככה ללילה. בנוסף גנבי הבקר עושים את עצמם כאילו הם זוג סטודנטים אשכנזים. בכל מקרה אמרתי לבחור: "אנחנו לא גנבי בקר, אם היה לך איזה סטייק ככה אז אולי, אבל לא פרה שלמה". ההלצה לא חדרה לנבכי ליבו, והוא החליט לשחק אותה טקסס רינגר ולבקש שנצא ונראה לו ת.ז. ??? טוב, סירבתי בנימוס אמרתי לו שקוראים לי אלעד אבן, שהוא יכל לרשום או לצלם את מספר הרכב וגם לילה טוב.

אני ישנתי טוב שאר הלילה. ביום התחלנו בטיול קצר לכיוון מצפה הימים. היה ערפילי אך יפה מאוד. הירוק, כמה ירוק ושקט. הפריחה היתה מדהימה ונסענו למסיבת ההולדת של אביה. שהיתה גם ממש נחמדה כללה אנשים טובים, נוף טיולון ומלא אוכל (שוב אוכל?).עיפים אך מרוצים נסענו לקחת את הסבתא מקריית מוצקין אל ירושלים לקראת הפסח (כן כל זה היה מזמן). בדרך 1000 ש"ח לא פחות הלכו לטובת קופת המדינה. דיברתי ברמקול, המנאיקים נסעו לייד וזהו (האם מישהו מכיר את החוק? האם כדאי לי להישפט?). בכל אופן, החסכון על צימר (אוהל) ודלק (דלקן) התקזז ברגע אחד...


פוסט הבא בקנה: טיול לדרום, בדואים ופויקה.

להתראות

לעזאזל באופן כללי וגם נגמר ה LAPHROAIG

אחרי זמן מה ללא כתיבה.

לפעמים ווסקי נגמר. אין מה לעשות, מתחילים בקבוק בהתרגשות וציפיה (בד"כ) שותים לאט שותים מהר ובאופן כללי שוטים שותים ובסוף נגמר. טוב, בעצם לא ממש. שמתי לב עם השנים לנטיה אצלי לא סיים בקבוקים. לסנטימטר האחרון של כל בקבוק לוקח יותר זמן להעלם מלחמש או שש שמעליו.

מדוע כך הדבר? לסיים את הבקבוק זה להודות שהוא נגמר. להודות שהוא היה אצלי זמן מה ורובו עבר בפה, כיבה וכבד (בעיקר שלי וגם של חברים) בדרכו אל מקום אחר. לסיים את הבקבוק משמע שלא אוכל לטעום ווסקי זה עד שלא אטרח לקנותו שוב.

אז מה? לא יודע, סתם. עניין אותי למה אני מושך את סופי הבקבוקים.

כך או אחרת:
Laphroaig 10
ווסקי מהאיים - islay
הבקבוק נגמר ולכוסית האחרונה לא הוספתי מים או התחכמויות שכאלו. מזגתי את תוכנו לתוך כוס שוט בצורת חרוט של קמצנים. עכשיו אני שותה.

ווסקי חזק, מעושן וכבולי
נושך בהתחלה אבל משאיר טעם של ל"ג בעומר בפה אחרי זה.
לא סתם ל"ג בעומר אלא ל"ג בעומר נוסטלגי ומרחף.

בכל מקרה אני קצת שפוך, לא מהווסקי אלא מהשבוע ומהחים.

• היד תפוסה מהפריסבי היום אני לא נהנה להזיז אותה, הגב גם קצת מביע את נוכחותו. הרגל לא תקפה היום, חוץ מבבוקר פעם אחת, בנתיים.
• מספר הרופאים שני צריך לתקשר איתם מתחרה (ומנצח?) את מספר הרופאים שסבתא שלי מתעלמת מעצותיהם.
• 1/1024 מהחומר טכניציום שהוזרק לתוכי עדיין פעיל (אם הוא לא עזב בדרכים אחרות) זה די מדהים שעוד שלושה שבועת (בהסתברות טובה) לא ישאר אף לא אטום בודד מהחומר הזה וכול יאסף אל אבותיו...
• ללא מילים
  

לילה טוב
אני נוסע לצפון מחר

נ.ב.
אולי אפשר להכליל חלק ממחשבותי על סופים לדברים שאינם רק סופי בקבוקים?
אולי.

קבלייר מסעדת שף לטוב וגם לרע

יום מוזר היה לפני שבועיים הכל הלך מוזר בהתחלה ובסוף הפרטים מעורפלים אך זה היה מוזר.

הפריסבי היה לא טוב, אופיני לאותה תקופה. אנשים לא בסינכרון (איתי?) זו הבעיה. קצת נמאס לי כבר להכניס אנשים לסנכרון בקבוצה. באים חדשים הם לא יודעים לשחק, לא נורא. באים אנשים שיודעים אבל לא רוצים להשתלב, זה מבאס. כשהתחלתי, היתי הכי "צעיר" ושחקן די גרוע (ועל זה נאמר למה האחרונים תמיד בסוף) היום חוץ מטל הפולני (הוא באמת פולני ואני לא זוכר את שם המשפחה שלו) אני הכי קשיש שם, גם בשנים וגם בוותק.

לא רחוק היום ואצטרך לעזוב, הבריכה קוראת לי.

הלכנו לקבלייר, לשפר את המצברוח. לאכול, ולהסיח את הדעת. אחרי הפריסבי כולי מזיע החלפתי לגינס חולצה שלבשתי במהלך היום וסוודר והלכתי לאחת המסעדות היקרתיות בעיר (והיקרות?). מזל שהם לא ידעים שלא התקלחתי.

הזמנו חציל למנה ראשונה, פילה מוסר ים וצלעות עגל לעקרית וגם קינוח שוקולד לסיכום.
שתי כוסות יין גם (אוסטרלי וגם פטיט קסטל).

הכל היה טוב, המחיר של הצלעות מופרך. ארבע צלעות קטנות טובות מאוד אבל לא מצדיקות 168 שח ללא שירות.
החצילים נתנו לי רעיון לשים בלסמי במקום לימון (לפעמים) על אלו שאני מכין.
הדג, טוב מאוד אך לא מעולה.
קינוח סטנדרטי.
הממ, נזכרתי שלקתי גם ערק לפתיח.

לסיכום, הארוחה התאימה כמו כפפה. היא יקרה מידי ואשתדל לבקר במסעדות אחרות בטרם אחזור לשם.
אך, ותמיד יש אך, המקום מאוד מוקפד (אביטל מוחה על איכות השירות- מלצריות שנשענות עליך ושמות ידהן על האוכל צלחות וכו' וגם אני מוחה) האוכל טוב ואין מקום אחר ברמה זו שאני מכיר.

תוכניות לעתיד: סקורה פרדיסו וסטייק ביתי אחד או יותר...

השלמתי פערי בלוג. טוב מאוד

פוסט שלם ללא וויסקי- אוכל והרצאות בתל אביב, מסיבת יום הולדת בירושלים וגם חידה

4.3.09

אתמול נסעתי להרצות בתל אביב זו ההרצאה הרביעית שלי בסדרה של הרצאות בנושא. אולי אני אתחיל בהקדמה.

בחודשים האחרונים (כמעט שנה אולי) אני עובד על שאלה נחמדה בקוונטים. חוקרי קוונטים ואולי גם אני (הרשע מוציא עצמו מן הכלל) מאמינים כי בעזרת מחשב קוונטי ניתן לעשות נסים ונפלאות חישוביים שעליהם לא אפרט כלל. כל הרעיון הוא שלא ניתן לעשות חישובים אלו על ידי מחשב רגיל (או לפחות זה עלול לקחת יותר שנים מאשר מספר האטומים ביקום). השאלה ששאלנו היא איך ניתן לוודא שמשהו הוא באמת מחשב קוונטי או אפילו מתנהג לפי מתורת הקוונטים אם אין לנו אף דרך לעמת בדיקות ניסוייות מול תוצאות תיאורטיות.

בכל מקרה, דורית ארגנה לי להרצות על התוצאות שלנו בחו"ל וכהכנה לכך גם הייתי אמור להרצות קצת בארץ המובטחת לשם אימון וכדי לא לעשות פדיחות אצל הדוד סמי (1,2). התוכנית הצליחה באופן חלקי. נסעתי לחו"ל הרצתי והיה נחמד מאוד. אבל מתוך שלוש הרצאות מתוכננות בארץ (ירושלים,תל אביב וטכניון) רק האפשרות בקור מחצבתי יצא אל הפועל לפני הנסיעה. כל זאת מסביר בערך מדוע נסעתי אתמול למדינת תל אביב כדי לספר להם על התוצאה. אולי בעתיד אסע גם לטכניון לאות מטרה.

טוב חסל סדר הקדמה. בתל אביב קרו כל מני דברים, אבל מאחר ואיתי הקניט אותי (לא דבר נדיר בכלל) הנה ביקורת על הקפה (בכניסה לאונ' תל אביב אולי קוראים לזה קופי טו-גו)

הזמנתי סנביץ טוניסאי שהגיע אחרי זמן לא סביר עם מיץ אשכוליות אדומות בכמות לא מספקת.

הסנביץ היה חריף במידה סבירה ואי אפשר להגיד לא נהניתי ממנו. ג'וליה הזמינה מרק שנראה טוב אך לא טעמתי וגם לא שמעתי ממנה דבר לטוב או לרע עליו. איתי הזמין טוסט עם גבינה צהובה, נראה לי שהוא נהנה וגם אני נהניתי לראות אותו אוכל דבר כזה תפל (1) בכיף כל כך גדול.

מחשבה: אני מתכנן לשבת מסיבת יום הולדת שלושים וחודש לעצמי. אזמין אנשים, אקנה שתיה וקצת אוכל ונראה מה יהיה.

ולנושא לגמרי אחר.


חידה הסתברותית שאביטל גרם לי לתהות על קנקנה:

נניח שבנים ובנות נולדים באותה הסתברות

וכן נניח שבכל משפחה בדיוק שני צאצאים.

נתון שלזוג יש בן מה ההסתברות שיש לילד אחות (ולא אח)?

דפקת בדלת של משפחה מקרית, אחד מהילדים (במקרה) פתח את הדלת וזה בן, מה ההסתברות שיש לו אחות?

אלעד



(1) טוסט יכול להיות כמובן מעולה ובלתי תפל לחלוטין אך זה של איתי נראה תפל.

Glenkinchie 10 ועוד כל מני דברים

שלומות לכולם (ציטוט של גולן פ.)

להלן פוסט אשר כתבתי כטיוטה לפני מספר ימים ושכחתי לפרסם.
מסתבר שישנם כמספר קוראים מזדמנים לבלוג אחרי הכל, וההוכחה
מכתב מחברי הטוב אריאל:

So you are suffering from a case of writer's lust?
I am quite surprised, but pleased, too. It is proably a good thing...
Kinda seems you have too much time on your hands, though. Too much booze, too.
...(Some private stuff E.E)...
BTW - I tried to count the mistakes but lost count around 18.
Don't know if you care since it is your private blog, just thought I's mention it for old times sake.

יש משהו בדברים בקשר לכמות הווסקי הגדולה מידי. זה לא לגמרי אשמתי שחברי שהיו שותים עמי הנמיכו את תדירות ביקוריהם? האם עלי לצמצם בכח ובשכרות את מלאי הווסקי שלי? אני מסרב. כמו כן אציין שאריאל המליץ לי על הווסקי הראשון שלי, זה היה בזמנים פרה היסטורים, קניתי ג'ימסון 12 בדיוטי, מבחינת הזמנים אין ברירה אלא להסיק כי זה היה לקראת נסיעה לרודוס.
יש לי יותר מידי זמן? ממש לא. זה רק נקרא כך. טעויות, טוב אריאל רגיל למצא אצלי תעויוט כתיב מסוגים שונים ומשונים. אירוני הדבר שהוא כתב proably (למרות שזו טעות הקלדה ולא כתיב...), בכל מקרה הצעתי לו שישלח לי את התיקונים וטרם קיבלתיהם...

תומי מספר שהוא מצא "שותף" סמוי לכתיבת הבלוג שלו. אשתו. כל עוד אני שומר על תדירות כזו של פוסטים בנוגע לווסקי אני לא חושב שטלי תוכל להחליף אותי (לטוב ולרע). הוא ציין בפני ש:

BTW - There's a difference in the spelling of Whisky (Scotch) to Whiskey (US, Ireland).

וזה יהיה רלוונטי אם אכתוב על הג'ימסון או הבושמילס שברשותי.

איתי המורה הרוחני שלי, כינה את כתיבתי פלצנית וטען שבעיניו דברים הם או טובים או רעים ואין לו צורך או סיבה לדוש בדקויות ובהבדלים. אני חולק עליו.

לסיכום, אני מבטיח לכתוב על הרפתקאות עם הערייה , סיור בארה"ב וטיול במכסיקו (לאו דווקא לפי הסדר הזה) לפני פוסט הווסקי הבא ! (בלי נדר, נקווה שאעמוד בזה)

ועכשיו הפוסט המקורי: Glenkinchie 10

עובדות: מחיר 60$ דיוטי בארץ(עכשיו בגוגל אני רואה שיצאתי פראיר) - את הראשון הביאה לי אחותי, את השני הבאתי בעצמי. בין הווסקים הבודדים אשר קניתי פעמים (זה אומר שאני עוד מתנסה ולא בשל למחויבות).

אזור: lowland (כנראה שלא מיצרים שם יותר מידי ווסקי)

דעה (יותר פלצנית בדרך כלל, אני לא אוהב את המילה הזו אז אשתמש במילה יומרני שהיא בעצמה מעט יומרנית)
שתי טיפות מים

צבע כמיץ תפוחים

ריח קל קשה לי להגדיר (אני חושב שהם אומרים לימוני... מאוד יומרני)

טעם חלק נעים וקליל. למרות שמאוחר עכשיו וגם חורף אני חושב על הווסקי למתאים לאחר הצהריים של יום אביב או קיץ.

האפטר ( היומרנינ לדבר עליו), מעט פירותי ודי קליל. שגר ושכח.

התחושה הנעימה של השלוק הגדול השלישי שמפעפע אל הצרבלום שלי (או לאנשהו בכל מקרה) נעמיה לי מעוד עכשיו. מכל מני סיבות (ננעלתי מחוץ לבית, נאלצתי להתוכח על כמה שקלים עם 'מנהלת' ברמי לוי על הנחה לפסטה ועוד) אני מאוד מרוצה מהאפקט הזה ואין לי תלונות כלל.

א.

ביקור וביקורת: צ'אקרה

שלום למי שטורח להגיע לכאן,

עדכנתי קצת את הבלוג. הוספתי counter כדי לדעת בערך עד כמה אני כותב לעצמי ועד כמה לא. בנתיים יש 42 כניסות אני מניח שחצי מהן זה אני. אני לא ממש יודע להעריך האם זה הרבה או מעט לבלוג בן יומים, אבל מה שבטוח זה ש42 זה מספר עם משמעות עמוקה מאוד (הוספתי screen-shot כדי להוכיח את טענתי) .

טוב לנושא הפוסט, אתמול אחרי יום ארוך שכלל שהות באוניברסיטה, אי-משחק פריסבי (על כך אולי בעתיד), שחיה בבריכה ונסיעה באופניים בגשם חזרה הביתה, חשקה נפשי לסעוד ליבי וגם קיבתי.

הזדמן לי המזל וחברי אביטל הודיע לי שהוא יוצא לצ'אקרה לאכול אז החלטתי להצטרף.

קצת היסטוריה:
ביקרתי לפני זמן לא רב במסעדה החדשה, אז השתמשתי רק בשרותי הבר (מרטיני וקינוח) לעם זכרוני אינו מטעה אותי היתי די מרוצה. המסעדה היא טרנדית להחריד והיא היתה מפוצצת עד אפס מקום ובנוסף תור לא קצר של עומדים בפתח. אחרי דקה או שתיים של עמידה (כל זאת בפעם שעברה) לאחר שלא קיבלתי תשומת לב ממארחת/מלצרית, פשוט התישבתי על הבר והכל הסתדר על הצד הטוב ביותר (איף זה מסתדר עם אפס מקום? טוב, בדיוק קמו אנשים והתישבתי לפני שמשהו שם לב).

אתמול:
התישבתי רעב מאוד, הינו ארבעה בשולחן, הזמנו את ארוחת הטעימות הבאה:

יין - פלאם קלסיקו,כוס. היה נחמד מאוד.

התחלה:
מרק עגבניות חריף, די מעניין. עשה אותי עוד יותר רעב.
כבד קצוץ עם פוקצה: הכבד היה טוב, הכמות היתה די נדיבה. הפוקצה פריכה וחמימה אך לצערנו, היו לאגודלי המלצרית קצת יותר מידי אינטראקציה איתה.
היה גם קרפציו סלמון די טוב, גם הוא עשה אותי רעב מת

מזטים:
פלפלים קלויים - סביר, טבולה - טעמתי רק קצת, וזה לא השאיר רושם לכאן או לשם, חציל קלוי בטחינה- מנה נדושה ופופולרית שהצליחה להפתיע אותי בטעם וריח של עשן חזק וטוב. הטחינה היתה טובה מאוד גם. ללא ספק גולת הכותרת עד לרגע זה. היו גם עוד כמה סלטים קטנים נראה לי (אולי כרובית) אבל אני לא בטוח כבר מה.

ים:
טבעות קלמרי - מטוגנות(?), די טוב, קצת שמנוני, לא זוכר יותר.
שריפס - מנה טובה מאוד, הכמות היתה יפה גם.
סרדין מטוגן - למרות הפוטנציאל, קצת מפוספס. הסרדין גדול מידי. הטעם תפל מידי...
ריזוטו פיטריות - מעולה, טקסטורה, טעם וריח.

יבשה:
קבבונים - סבירים.
מדליוני פילה - אחד המשתתפים טען שזו המנה השווה של הערב, יש משהו בדבריו. באופן לא מפתיע היתי שמח לעוד קצת כי היא היתה מנה קטנה יחסית (הוגשה עם פירה). היתי מעדיף לראות את הבשר קצת פחות עשוי, מצד שני אביטל ואני אכלנו (לפני איזה חודשיים) אנטריקוט נע (לפני טיגון כלשהו). הריזוטו היה באותה רמה לפחות לדעתי, אך ריזוטו זה לא בשר.
סלט חסה - מוצלח. במדינה בה סלט בא בדרך באמבט ולא בצלחת, הכמות הסבירה היתה אינדיקציה, הפעם, לאיכות.

קינוח:
עוגת שוקולד עם וניל - די נחמד, אכלתי בכיף אך לא התעלפתי.
עוגת גבינה(?) - לא זוכר יותר מידי, כנראה סביר.

לסיכום,
מחיר: 700 +100 טיפ (לארבעה) כולל שתיה.
כמות: ארוחה משביע ודי טובה ביחס למחיר.
שירות: סביר, מלצריות קשוחות שמביאות מנות ומורידות צלחות באופן שמזכיר קצת מטבח צבאי. אני היתי משאיר טיפ 10% בדיוק, לא יותר אבל לא היתי לבד...

שורה תחתונה: למה לא? סה"כ נחמד, אין צורך לרוץ ולספר לחברה (אז מה אני עושה כאן אם לא זה???)

ואו, זה לקח יותר מידי זמן לכתוב.

יש תגובות חברה?

אלעד.

נ.ב.
אחרי שהעירו לי שאני כותב רק על ווסקי אני מאיים לכתוב גם על:
מסעדות
אוכל ביתי
ספרים
טיולים
סרטים
ווסקי (שיט לא היתי צריך להזכיר זאת)
אולי קצת על האוניברסיטה
בורסה
וזהו

א.

Bowmore surf

שוב שלום,

שלחתי את המאמר שלי אל כנס נוסף, ה- CCC. מעניין מה יהיה גורלו תחת הגרזנים של הרפריז הפעם. תשובות עוד חודש וחצי.

לענינו, ווסקי ותיק אצלי הוא ה-Bowmore שנה וחצי בערך אצלי בבית. 42$ כתוב שהוא עלה לי... בארץ כבר אי אפשר למצא כמעט דברים במחירים כאלו היום. מקורו מה- ISLAY אז יש לצפות לים לעשן ולכבול.

בבקבוק יש שתי אצבעות בלבד. הנטייה שלי הרבה פעמים היא להאט מאוד לקראת שתים שלוש האצבעות האחרונות, אז אני לא בטוח אם הבקבוק לא ישאר אצלי בסלון לעוד כמה זמן. מצד שני, הגדלתי את המלאי שלי באופן משמעותי לאחרונה (Jameson 12, Caol Ila, Bushmils Malt, GlenMorangie Quitna Ruban...) ויש עוד כמה יותר ישנים...

בכל אופן דיברתי יותר מידי. הריח עלה אל נחירי מבלי שאתקרב לכוס. היתי יותר זהיר בספירת 3 טיפות מים היום.
הצבע זהוב בהיר, שמש של יוני ממש
הטעם מעושן קלות, אבל הכבול מורגש ללא ספק. הווסקי לא מפיל את הפה לקרשים.
יש לדעתי חמיצות קלה גם שמורגשת.
וזהו, לתאר את הסוף קצת קשה לי, הוא משרה חמימות כרגיל אבל זה מרגיש קצת תזיזתי בגרון ובחיך.

שורה תחתונה. נחמד מאוד אבל יש לי הרגשה שהוא לא יהיה מס' 1 (עדכון: בדף הווסקי נתתי לו 8 בעבר וזה הציון הטוב בדף!? מה זה אומר? אני לא יודע)

אני מרוצה מהדיוק במים נראה לי שזו הכמות להוסיף.

לילה טוב
א.

נ.ב. ביקורת מאחורי הבקבוק:
peat smoke hint of fresh sea air - העשן בהחלט, אוויר הים? אולי.
zesty lime - לא מרגיש
oak and oney - כנ"ל

Aberlour 10

שלום,

הנה מה שרציתי לעשות. למזוג כוסית ולראות קצת OZ. למה רציתי לכתוב על זה אני כבר לא יודע אבל לא נעים לי מעצמי להפסיק.

אכתוב קצת על Aberlour ווסקי שיש לי כבר זמן מה (נשאר רבע בקבוק) אבל מזמן לא שתיתי.

התהליך מתחיל:

מזגתי אצבע לכוס קריסטל והוספתי 3 טיפות מים.
הצבע זהוב כהה
הריח הוא ריח של יער
הטעם מתקתק ופירותי. ישנה מליחות מעודנת גם כך נראה לי
המשקה זורם בעדינות ובחלקות בפה ובמורד הגרון.

שורה תחתונה לבנתיים: מוצא חן בעיניי, אני לא בטוח שלא הוספתי יותר מ-3 טיפות אולי זה יותר מידי?

אני מבטיח שלא הסתכלתי על המאחורה של הבקבוק אבל בא נקרא ונראה:

rich, smooth, mellow flavor, marrying aromas of autumn fruits with hits of spices including cinnamon and nutmeg.

יש דימיון. אני לא חש בתבלינים וזה נראה לי כרגע די מונפץ אבל נראה, עם הזמן אולי אתחיל להנפיץ גם כל מני תאורים כאלו... הנה גם לינק לדף המשקה באתר החברה.

ביי לבנתיים

א.

נ.ב.
אני רואה שלא עדכנתי את דף הווסקי שלי הישן. אנסה לכתוב גם מחיר, תאריך ומקום קניה להבא (כשהמידע יהיה ברשותי...)

הפוסט הראשון שלי

שלום,

דבר ראשון. אני לא מצפה מאף אחד באמת לקרא את מה שאני כותב כאן. אז למה אני כותב? שאלה טובה. קודם כל נדבוק את התאמת האנגלית עברית כאן:

איך עובדת כאן האנגלית ? can i add some thing in english? נראה עד כמה זה נורא...

טוב זה נראה סביר (הסימן שאלה השמאלי שייך לאנגלית אבל ניחא).

אני אכתוב בעיקר לשם השעשוע של עצמי. מעין יומן מסע בשנות השלושים שלי מנקודת מבט צרה שתכיל אני מקווה בעיקר ענייני כיף. למעשה אני מתחיל את הבלוג כדי לכתוב על ווסקי. זה שיטחי כנראה, מידי שיטחי אז אולי אכתוב על יין, אוכל, טיולים, וכסף גם. אני מצהיר בזאת שאיני מבין יותר מידי באף אחד מהתחומים הנ"ל אבל כמו שכבר ציינתי הבלוג הוא בעיקר לשעשוע עצמי, אז אין ממש הבטחות.

אלעד