Isle Of Jura כבשים ועוד

ערב שישי ראשון בחודשיים האחרונים שדד ליין לא מעלי מתחתי ומכל צדדי. לא שלא היה לי זמן לכוסית אחת או שתיים, אבל כדי להנות מהן ממש, כדי לכתוב עליהן צריך פנאי נפשי, וזה בדיוק מה שהיה חסר לנפשי ובכלל...

על הווסקי Isle of Jura  שמעתי בפעם הראשונה לפני שבע שנים כנראה. רצו הנסיבות, שהיו כאלו ואחרות אבל לא בדיוק כך שאזמין מישהי לכוס של המשקה הנפלא הזה. באותה העת היתי די תפרן, ועוד פחות מבין בווסקי (ובכלל...) אז אני מניח שזו הסיבה שהשם נחרט בזכרוני.

הפעם השניה היתה לפני ארבע שנים ובנסיבות אחרות לגמרי, בדרכי לקצה השני, כלומר לאוסטרליה, סוכנת נסיעות (דווקא מוצלחת, מי שרוצה אשלח לו פרטים) העבירה אותי דרך לונדון בהלוך ובחזור. מלבד געגוע כמה ימי צילילה דידג'רידו (סיפור אחר) היתי מצויד גם במצרך נדיר. זמן. בלונדון יש בשדה התעופה חנות דיוטי פריי שיש בה רק ווסקי. גן עדן, לשותים. לא התכוונתי לקנות אבל יצאתי עם גרסת ה Superstition.

הפעם השלישית כבר היתה יותר יזומה ר.ר. הביא את גרסאת ה10 שנים אלי במשלוח מיוחד ומוזמן. אבל את הבקבוק הזה:

Isle Of Jura

קיבלתי בנסיבות ממש מעולות. אין ספק שהוא אחד הדברים הנפלאים ביותר שעבודה שלי על הוכחות אינטראקטיביות לחישוב קוונטי גילגלה לפתחי על כה. איש יקר, י. נכנה אותו הביא לי בקבוק זה מאנגליה הרחוקה בתמורה לשרותי הסבר בנוגע לעבודה הנ"ל שהיתי שמח לספק לו בכל מקרה. 

מספיק קישקושים:

Isle of Jura 16 Diurachs' Own

בשורה התחתונה, בין הווסקים הטובים ביותר ששתיתי. 

ללא טעם כבול, בניגוד למה שניתן לצפות לפי השם

חלק מתקתק

מומלץ בחום כבר אמרתי?

מי מתנדב להביא לי בקבוק מארץ האנגלים (אני מזמין את Prophecy ומוכן לשלם מזומן + טיפ)

כן, גם לכבשים רציתי להגיע, כלומר נאלצתי. חברים יקרים ע',י' (אחר) צינו בפני את הטעות גוגלתרגום הבאה. זה שעשע אותי בפעם הראשנה במידה כזו או אחרת, ובפעם השניה לא. אבל אז ראיתי שגם אורן צור ציין זאת (באיחור אופנתי) בבלוג הנחשב, הנקרא וכזה שאשקרה יש בו מידע. הניתוח של אורן מעניין כתמיד, אבל דבר חסר. מודעות חברתית. ממני ומע' אין לצפות לכלום ובטח ובטח שלא מע' הקפיטליסט היומי, (אופס רמזתי לזהותו) אבל אורן? אני די משוכנע שיש לו לב, הוא אפילו רמז לכך כשהפרעתי לו לאכול צהריים לפני כמה ימים. סחור סחור אני הולך, אבל מה שאני רוצה לשאול הוא מדוע במקום ללגלג על המחשב הטיפש שטועה, או להתפעל מפלאי או איפילאי הטכנולוגיה של התרגום האוטומטי וגם להתפלסף קצת על מעמד האשה וכו' מדוע אני שואל לא לאמן את גוגלתרגם (מענין אם אני המצאתי את המונח? תשובה לאחר בדיקה שטחית: באופן כללי לא. ללא רווח כן, כלומר אולי) המסכן? שני קלקי עכבר ועוד כמה הקלדות ורמזתי לגוגלתרגם מה הוא התרגום הנכון לveni, vidi, vici . מדוע? יש יגידו כדי לשפר את יכלת תרגום הלטינית לעברית לטובת

Publish Post

העם והאומה? ויש שיגידו כדי שלאורן יגמרו הנושאים ולאחרים יהיה פחות ספאם לשלוח :)

א.

Glenmorangi Nectar D'or או שלא

אני לא מתכוון להתנצל על הכתיבה הדלה, כלומר על הדלות של התדירות שלה. על הדלות של הטקסט בטח ובטח שלא. 

קיבלתי תגובה ביזרית משהו לפוסט מלפני שנה וחצי על פילוגיה של סושי שאני מאחל לכל באיה בדיוק מה שמגיע להם, כלומר להגיע לשם.

מכל מקום, תגובה זו בתוספת הנדיבה של בקבוק ווסקי Glenmorangi Nectar D'or שניתן לי בנדיבות אופינית ורבה על ידי א. חברי הטוב הביאוני עד הלום.

עסוק וטרוד אני ומוזת הכתיבה של טקסט שלא מסתיים בסיומת m לא שרתה עלי לעיתם קרובות מספיק, אבל היום חשקה נפשי בכוסית. אם כך ניצלתי את מעמדי וביקשתי בקול אדיב כוסית Glenmorangi מהאשה, כדי למנוע ממני קימה מיותרת מהכיסא. מפה לשם הבקשה לווסקי ספציפי התמוגגה בערפל וקיבלתי כוסית למבחן טעימה. 

יאמר לזכותי (טוב יותר מדויק להגיד: אומר לזכותי) שלא היתי מודע לכך שזה מבחן טעימה. אבל זה לא היה קשה להבחין בכך שלא מדובר בווסקי עליו התכוונתי לכתוב. 

לעזאזל, היתי צריך להתחיל לתאר אותו תוך נסיונות הפענוח שלי. אבל לא עשיתי כן. מלוח זו היתה ההבחנה הראשונית שלי. מלוח ולא Glenmorangi. בדאגה לכבד שלי המנה היתה קטנה במיוחד, אז שתי שאיפות מאוחר יותר והתחתית התקרבה מאוד מאוד. ידעתי שזה בקבוק שלא פקדתי לאחרונה, חשדתי ב-Glen Garioch ווסקי שתאמת אני לא מת עליו, אבל אנסה לכתוב משהו בנידון בקרוב. אבל זה לא היה זה.

הלחץ מתחיל להצטבר ומאחר והרגשתי חלוד בתחרות, החלטתי להתבונן בארון מקרוב, להשראה. כמה שניות פזיזות, אפילו בלי טעימה נוספת וניחשתי ווסקי שקרוב לתחתית Dun Bheagan שאני לא זוכר יותר מידי (קניתי אותו בצרפת ונדמה לי שאבא שלי חיסל את רובו).

Glen Garioch & Dun Bheagan

שוב לא נכון. נכנעתי הפעם, אולי לכדי לא להגיע לכשלון שלישי אולי כי לא היתי מוכן. זה היה glenkinchie ווסקי חביב מאוד. מלוח, פירותי, מגיע מה lowlands (כמו - dun bheagan  ונדמה לי שגם ה highlands ובכללם Garioch לא שונים מהם באופן דרסטי). עדין, נח ביובש בחלל החיך אחרי השתיה.

Glenkinchie

מהכוסית השניה (כלומר זאת שאחרי החצי שנמזג לי) נהנתי מאוד. נזכרתי שאני מאוד אוהב את הווסקי, אחותי נתנה לי את הבקבוק הראשון ממנו, עכשיו יש בערך עוד שתי כוסיות לסיום השני.

זהו בהקשר זה.

רציתי להזכיר משהו בנושא שונה לגמרי. כולנו מכירים אתרי המלצות למינהם tripadvisor למטייל ועוד כל מיני. בטיול הנפלא שלי לקנדה לפני כחודשיים נתקלתי במקום שהיה באמת אבל באמת תת רמה. רגוע ודי שאנטי בטיולים בדרך כללי חפצתי להבליג. אבל הם באמת הביאו לי את הג'ננה, לא בגלל האוכל המגעיל או השרות הדוחה. בגלל הכל כלומר הקומבינציה. לכך הקמתי באופן נסיוני אתר שאבקש מכל קוראי הנאמנים (שלושתם כולל אותי) לתרום לו ! לאתר קוראים לו trip un-advisor. אני מקווה, טוב אולי מקווה זה לא מילה טובה, אני רוצה שסיפורי זוועה והמלצות שליליות יופיעו בו בכדי לאזן את החנופה המידע המסונן שנמצא בהרבה אתרים אחרים. הרבה פעמים המלצה שלילית הרבה יותר חשובה מהמלצה חיובית. אני חושב שבתחום של נסיעות בהם יש לך מעט ביצים כלומר לכל היותר 14 ביצים בטיול בן שבועיים, אז אם אחת או שתים הולכות ממש גרוע זה יכל לבאס מאוד, וכן התחלתי את האתר. 

למי שיש סיפוקים מתאימים, עם או בלי תמונות, רצוי באנגלית לא הרבה יותר קלוקלת משלי, יותר ממוזמן לשלוח.

שלכם,

א.

הפסקה

די. הפעם אני לא מתנצל על שלא כתבתי. סיבות למכביר יש או אין, אבל פנאי נפשי בעיקר חסר לי. נושאים לכתיבה לא חסרים: הצגתי מאמר בסין. רק על זה יכלתי לכתוב פוסט שלם. טילתי גם בסין - עוד חצי פוסט. המשכתי בטיולים ברחבי הגלובוס, שוויץ, סקי בבולגריה, צרפת כל זה בחודשיים בערך. אבל המקלדת שלי נחה בנתיים.

תקציר הפרקים הקודמים:

בסין היה מדהים. שונה מאוד מכל דבר 8 ימים ברוטו, מיליארד סינים ואיזה 30 שעות טיסה נטו. בייג'ין ענקית היה קפוא שאפשר למות (25 מתחת, לא פחות וגם לא יותר). כנס לא מענין במיוחד, אבל נהנתי להציג. היו איזה ארבעה סטודנטים סינים ועוד כמה לא סינים שבטעות אולי לא ישנו כל ההרצאה שלי. ככה זה הרצאה בקוונטים, ביום האחרון, אחרי ארוחת צהריים.

צירך, שוויץ, שם לא הצגתי אבל הQIP היה מענין ועמוס מאוד. הגעתי לתובנה שאני מפיק מכנסים הרבה פחות ממה שאולי אפשרי, מהבחינה האקדמית לפחות. ציריך לא הכי מענית אבל היה לי אחר צהריים פנוי, מוזיאון Kunsthaus, מוזיאון לאומנות מודרנית היה חוויה מעוררת אחרי שבוע או יותר של הרצאות מבוקר עד ערב. לקמצנים ביננו: נראה לי ימי רביעי הוא חינם. בשוקולד הצטיידתי בלוזן. שם תכנתי לבקר קצת חברים ואבא החליט להפתיע אותי לביקור קצר. אחלה שוקולד ואחלה ביקור.

בולגריה סקי, סקי וסקי. התחיל מעולה לי וקשה לט. אשר הנעלים עשו לה את המוות. היה כיף חיים, בעיקר אם כוללים את החברה המעולה (א. + מ.) בקבוק השרידן, ואם מורידים מהחשבון את כל מיני כאבים ומכאובים. הענין בטיפול אבל יש סיכוי שאוכל שוב ללכת, סתם אבל פעם הבאה חופשה אתגרית = צלילה.

כמה קצת כתבתי על כל נושא זה הורג אותי. עוד לא הגעתי לווסקי שאני שותה או לביקור בצרפת. קשים החיים.

לצרפת נסעתי שוב שלא על חשבוני (המבין יבין) טוב ט. דווקא שילמה על החלק שלה. אפילו כנס זה לא היה. סתם אסופת מדענים שמייצרים רעש לבן. לא היתה שם טיפת מדע. רק בלבול מוח. סיפורים פסודו מדעיים אולי יותר נכון מטה-מדעיים, על כמה כסף יצא על זה וכמה על זה, מי כתב על זה ומי על זה. אוכל גרוע. אבל היתרון הגדול, הענק בעצם: נסיעה לפריס, יום אחד של חובות. שלושה ימים של כיף מוחלט. ארוחות מעולות עם אבא, מסעדת בשרים (Louchebem) מאפיים ללא סוף, http://www.fauchon.com  לא ניתן להשוואה לשום דבר אחר (בעולם). מוזיאון רודין... פשוט מיני ירח דבש. 


ווסקי מהדיוטי, במחיר $55 לשלושת רבעי הליטר (כלומר 2 ב- 110) שייך לסדרת ה- Provenance כל מיני חברה שקונים חביות ממזקקות ועושים בהם כרצונם. כלומר מבקבקים מתי שבא להם, באיזה חבית שבא להם וכו'. רציתי לנסות פעם אחת.
Provenance Autumn ,Glen Garioch Distillery, A highland Malt זה השם המלא. הווסקי צעיר 11 שנה. הווסקי בצבע קצת בהיר מידי, או אולי בלי להיות שיפוטי די בהיר

כמו שניתן לראות.

הריח מאוד פירותי, כמו איזה eau de vie, שזה אומר משקה חריף שמבוסס על תסיסה של פירות (בניגוד לדגנים למשל).
הטעם שלו מאוד רך ועד כמה שאני לא מאמין להקדלות הבאות שלי, אני חושב גם שהוא די פשוט, אולי חד גווני.
אחרי שלוק או שניים, בעיקר אם מקלידים, או שלא החיך מתמלא בריח פירות קיץ בשלים. אהה כמה שנמאס לי מהחורף. נמאס לי מהלחץ שהוא הביא עימו, נמאס מהקור, נמאס ממלא דברים. עכשיו שהפריחה בחוץ באביב, סתם ככה בחיים :) וגם בווסקי, אז מה יש להתלונן.
לסיכום, ווסקי נחמד מאוד. נעים לשתיה. לא מבטיח לקנות אותו שוב אבל לא מתכוון לסבול ממנו.


עד הפעם הבאה
א.

Dun Bheagan , Black on shlomtzi and Yoezer

וואי וואי איזה באלגאן. פוסט בארבעה פרקים.

כמה נושאים בפוסט אחד, ווסקי סקוטי אחד, אוכל וקינוחים ירושלמים וגם קינוחים תל אביבים (אני לא מבטיח לא לספר עוד דברים על תל אביב).



ווסקי אחד.

Dun Bheagan 8, אני מתערב שאין לכם אותו. גם אתה אסף בן דויד, גם לך אין אותו. שלושים בקבוקים או אולי ארבעים יש לך, אבל את זה אין לך. כל קורא נאמן של הבלוג, אשר ימציא בקבוק כזה ברשותו מוזמן, בראש חוצות, לארוחת שחיתות אצלי כולל שתיה והילולה (בגבולות הסביר כמובן).

מכל מקום קניתי את הווסקי בפריס, המוכר הסתכל עלינו מוזר קצת, כלומר עלי ועל אבא. זו היתה הפעם השלישית שחזרנו לחנות היינות השכונתית שברחוב הפירינאים בפריס בתוך 3 שעות. בפעם הראשונה קנינו בקבוק יין לבן לקראת ארוחה אצל חברים יקרים שלנו. בפעם השניה, כשחזרנו מהארוע הנ"ל, רכשנו בקבוק אדום לקראת ארוחת ערב (מוצלחת במיוחד! איזה צלעות יש שם). הפעם השלישית שתי דקות אחרי השניה אחרי שאבא הפנה את תשומת ליבי לתוצרת סקוטלנד המוצגת בחלון הראווה. צחוקים (במלעיל נדמה לי).

הווסקי מיוחד, פתחתי אותו עם א. אחד, נהנו נורא (ביטוי מוזר לא?), עכשיו הסנפתי אותו מספר פעמים ואני חייב לציין השפעה חיובית על התודעה שלי ושלילית על קצב ההקלדה (אני כבר צופה את התיקונים של ט. ושל ע. ומודה להם מראש).

הריח כאמור נעים וחזק. אני לא יודע אם ניסיתם איפעם, אבל אם אוטמים את הכוס בעזרת היד לזמן מה, ואז ברווח שבין האגודל לאצבע תוחבים את האף ונושמים עמוק, סטלה טבעית לגמרי (טוב אתנול ברא הבורא לא?) נחה על הבן-אדם (שגם אותו ברא הבורא, עם קשר או בלי).

באופן מובהק, תחילת המשקה שונה מסופה. ההתחלה קלה, חלשה אולי היתי אומר, לא היתי אומר מימית אבל בהחלט לא משהו ברור או מוגדר היטב בשבילי. אחרי שניה בחלל הפה, טעם טיפה חומצי, טעם של עץ ובעיקר טעם של ווסקי (מפתיע לא), ממלא אותך ממש טוב.

אחרי סוף הלגימה הריח הנעים והיציב, של ווסקי מזמין, לא נושך וחמים מסתובב תחת החיך, עולה אל חלל האף. החיים טובים, ככה אני אומר.

אבל, כהרגלי חיפשתי את הווסקי בעזרת מנוע חיפש חביב, לזעזועי הרב (לא ממש) גיליתי שהוא לא סינגל (טוב אולי קצת זעזוע בכל זאת).

התעיפתי קצת אז אקצר.



שתיים בלק בשלומצי:
יצאנו עם ע. וד. זוגתו שתחיה, לבלאק בצהרי יום ו'. גיליתי שיש המבורגר בירושלים שאינו איוו (יהי זכרו ברוך, המתדרדר הזה). זה היה קצת משעשע הביקור הזה בבלק. אני הזמנית בורגר, ט. אכלה משלי, ולכן לא הגעתי לשובע מוחלט (זה היה מאוד חיובי כי בארוחת שישי היה די והותר), ע. חלק עם ד. הצמחונית בורגר פיטריות או משהו צמחוני שכזה. אם זה לא מספיק ע. התאכזב שהמסעדה הפכה להיות כשרה. מה שעלול היה להפתיע אותי כי ע. שומר כשרות (?!), אבל זה לא הפתיע אותי כי אני מכיר את ע. :)

שורה תחתונה: 1. המבורגר יותר מסביר, די נחמד אפילו. 2. יש לבקש ארוחת סטודנטים (אם רלוונטי). 3. ביום שמש המרפסת שחורה (כשם המסעדה) וחמימה כמו גריל.



שלוש קינוח בקבלייר.
קשה לא לצאת ראש בקבלייר! בנוסף, הזוג מרידור + בן +כלה + נכדים התישבו לידנו. קצת הרעישו אבל לא ניסו להחליף אותנו בעסקת שבויים כזו או אחרת וגם לא ניסו למכור את תיק ההשקעות שלי (רטרואקטיבית או/ובטרם עת).

וושרין פירות יער: מרנג (קציפת ביצים) קשיח ולא מתוק מידי עם קצפת ופירות יער. יש אומרים (ע.) שעם תותים זה עוד יותר טעים.

וולקנו: מנת השוקולד הטובה בהרי יהודה (++), נראה לי שכבר תיארתי אותה. בכל אופן הקרם ווניל שלייד היה סמיך במיוחד וזכה לאהדה כנה ממני לפחות.

פאי לימון: מעודן, מדוייק, פאי ברמה צרפתית, די לשפוך מחמאות. זה לא שדודי בן ארוש יתן לי הנחה או משהו (ראה קונטקסט בהמשך).

40+ למנה בתוספת אספרסו הפוך בתוספת דמי שרות קבועים (12%) הפכו את הענין ל170 (!) ש"ח בלבד.




ארבע ואחרון, יועזר בר-יין.
כתובת רח' יועזר איש הבירה, יפו.

הגענו לבירה המערבית להצגה (מעולה, גשר: הרפר ריגן), אבל התחלנו וסימנו בעניני אוכל. אספר על הסוף.

יועזר בר-יין, מקום מומלץ שרבים וטובים כתבו אודותיו. המחירים מכובדים בכל קנה מידה. לא מקום לצאת כדי לחסוך בו. נהנתי בו מספר פעמים (לא עצום) בעבר בארוחות. במוצ"ש הינו אחרי הצגה בענין קינוחים.

קרם קרמל בסגנון ישן: כשמו כן הוא. קרם עצבני, מילימטר משרוף למעלה, נוטף מיצי סוכר חושניים. חזק, לא מתחנף. צריך להודות לעצמך ולעולם שאתה רוצה קרמל עכשיו.

סמיפרדו קוקוס: אני לא סגור על ההבדלים בינו לבין סורבה. אז מה. הקוקוס אמיתי, נעים מחוספס בטקסטורה, חלק בטעמים, קר ונעים. ט. אהבה את זה יותר, הוא באמת יותר נעים. היה גם טוויל מושלם וזוג טראפלס שוקולד אלוהייים.

יותר זול מאשר בקבלייר, 32-38 כל הקינוחים, אין להם גם את הקטע (המעצבן) של השרות ה"כלול".

ליועזר אני רוצה להגיע לארוחה. נראה מי יזמינני...

יללאה לילה טוב.
א.

highland park 12

יום ארוך. די חיובי.
לפני יומיים הצהרתי שלא אשתה ווסקי השבוע. לא יצא.
ווסקי שהוגש אצלי בחתונה ולא נשאר הרבה ממנו. עכשיו הכל בכוס.

דבר מעצבן הוא שהיצרן או למעשה היחצן של היצרן החליט לשנות את הצורה של הבקבוק. במקום בקבוק ווסקי אלגנטי (כמו שהוא היה לפני נגיד שנתיים שלוש) אז עכשיו הוא נראה כמו לחם אחיד קצת מעוך.

הווסקי עצמו קל לשתיה, קל מידי אולי. אולי התרגלתי לפצצות טעם וריח כמו laphroaig, Isle of Jura, Caol Ila וכו' אבל בכל זאת אומר שווסקי מרגיש קצת מימי. זה די מדאיג שחושבים על זה, פעם אני חושב שאהבתי אותו יותר. האם נגזר עלי לקנות ווסקים חזקים יותר כל הזמן, או אולי רק יקרים יותר? אני מניח שכן. למעשה זה לא כל כך מדאיג, בנתיים הבורסה נראה טוב :)

הסיום של הווסקי זה הצד החזק שלו, המתיקות הדקה של ההתחלה נעלמת וניתן להעלות מהחיך אל האף ריח נעים של השיכר.

מומלץ למתחילים :)

וגם רק כדי להראות שיש מישהו יותר (הרבה יותר) משוגע ממני אז קבלו את זה. אני מודה שאני מכיר ת'בנאדם אז אולי זה קצת דובק גם בי. אבל בכל זאת כולל שני ווסקים אירים ואחד אמריקאי וגם בקבוק גלן פידיך שקיבלתי מתנה מבלי שביקשתי יש לי סה"כ 14 בקבוקים (אני מקווה שלא יותר). לא מעט אני מודה. אבל לו יש 40.

לילה טוב.

Bowmore Take II

שמונה חודשים עברו מאז הפוסט הראשון שלי על הווסקי המשובח הזה.

המון קרה מאז.

נשארה כוסית אחת. מליחות מושרשת עמוק ביין, עשן קל. אדי הווסקי כלואים בפה, בין הלשון לחיך, השפתיים סגורות. איזה כיף להזרים אדים דליקים אלו, לאט למטה לגרון ואז למעלה דרך הנחירים לאף ואז החוצה.

הווסקי זורם לקיבה די מהר, עיכוב של כמה שניות לכל היותר, הריח נשאר איתו אפשר לשחק.

זהו נגמר.

ווסקי באומור מומלץ בחום!

לילה טוב

Tormore עד הסוף או עוד סוף

בהתחלה כתבתי לא מעט על ווסקי. עכשיו יוצא לי קצת פחות לשתות, שזה טוב במובן מסוים. כשאני כבר שותה אני נהנה מחברת הנוכחים, פנאי או רצון לספר על זה מייד אַין. אבל הלילה הזה השתנה מכל הלילות.

את הפוסט הזה אכתוב בlive.

 

הווסקי נמזג כשכתבתי "בהתחלה" עכשיו הוא נח בכוס, הבקבוק ריק לגמרי. עוד סוף הגיע.

הריח פירותי וחמים. טעימה ראשונה נתנה לי תחושה של דבש או מייפל. אחרי זמן רב שאני נותן תשומת לב עודפת לתוצרי האיים המעושנים והכבוליים כל כך, פתאום המתיקות נוכחת כאן.

עוד לגימה, הווסקי חלק, זורם ולעזאזל איתי אבל באמת שאני מרגיש דבש. 

הכוס לא היתה מלאה מידי מראש, עכשיו נשאר עוד פחות. סיפרתי על סופים בעבר הפעם אני לא הרגשתי כמיהה לסוף הבקבוק. מזמן לא טעמתיו, ושהיד הזיזה בקבוקים לפני כמה דקות, היה עיכוב קל על בקבוק זה וכך הוא נבחר. עכשיו אני עפוף מכל הכיוונים בסופים, סוף כזה סוף אחר, חלקם מובילים להתחלות חדשות, חלקם לא. ככה זה ציר הזמן אני מניח.

תוך כדי כתיבה הטעם הנעים והעדין נמצא לי בסביבות החך והלשון, מרגיע, מתקתק. לקחתי עוד לגימה אחת וזה נגמר. נעים היה להכיר את Tormore 12.

לילה טוב

Isle of Jura, Superstition

כל מיני שטויות כתבתי כאן מאז הפוסט ווסקי האחרון. ננסה לתקן.

היסטוריה:
אי שם בשנת 2004 ניתקלתי בפעם הראשונה בגרסא הרגילה, ללא אמונות טפלות, ווסקי בבית לא היה לי חוץ מג'ימסון שבקושי ידעתי מאיזה צד שותים אותו, אבל בכל זאת. הסיפור ארוך, מפותל ובעיקר חסוי, אבל אני זוכר בעיקר את העובדה שהיתי תפרן ובכל זאת ששילמתי על כוֹסית, שתיים למעשה (אני מזועזע מהאופן שמילים בעברית ניתנות לפירושים שונים מכוונת הכותב, בעיקר ללא ניקוד. אז ניקדתי. דרך אגב, זה מה זה מוזר שאפשר לנקד במחשב לא?).

טוב איפה היתי, כן, אחלה ווסקי. קניתי אותו לראשונה בדרכי חזרה מאוסטרליה, בדיוטי בלונדון. כמו פעמים לא מעטות אחרות לא התכוונתי לקנות כלום, אבל יצא. את הבקבוק הנוכחי קנה לי בטובו הגדול ר.ר. גם כן בחזרתו מארץ הבריטים.

לעניין:
הצבע כצבע מייפל עמוק.
קצת ריח עשן וקצת יותר ריח כבול נעים.
הטעם חזק וחם. העשן לא ניכר הכבול כן.

הטעם והריח נשארים בפה ובאף. תחושה של משהו טוב.

מספיק.

אלעד

לעזאזל באופן כללי וגם נגמר ה LAPHROAIG

אחרי זמן מה ללא כתיבה.

לפעמים ווסקי נגמר. אין מה לעשות, מתחילים בקבוק בהתרגשות וציפיה (בד"כ) שותים לאט שותים מהר ובאופן כללי שוטים שותים ובסוף נגמר. טוב, בעצם לא ממש. שמתי לב עם השנים לנטיה אצלי לא סיים בקבוקים. לסנטימטר האחרון של כל בקבוק לוקח יותר זמן להעלם מלחמש או שש שמעליו.

מדוע כך הדבר? לסיים את הבקבוק זה להודות שהוא נגמר. להודות שהוא היה אצלי זמן מה ורובו עבר בפה, כיבה וכבד (בעיקר שלי וגם של חברים) בדרכו אל מקום אחר. לסיים את הבקבוק משמע שלא אוכל לטעום ווסקי זה עד שלא אטרח לקנותו שוב.

אז מה? לא יודע, סתם. עניין אותי למה אני מושך את סופי הבקבוקים.

כך או אחרת:
Laphroaig 10
ווסקי מהאיים - islay
הבקבוק נגמר ולכוסית האחרונה לא הוספתי מים או התחכמויות שכאלו. מזגתי את תוכנו לתוך כוס שוט בצורת חרוט של קמצנים. עכשיו אני שותה.

ווסקי חזק, מעושן וכבולי
נושך בהתחלה אבל משאיר טעם של ל"ג בעומר בפה אחרי זה.
לא סתם ל"ג בעומר אלא ל"ג בעומר נוסטלגי ומרחף.

בכל מקרה אני קצת שפוך, לא מהווסקי אלא מהשבוע ומהחים.

• היד תפוסה מהפריסבי היום אני לא נהנה להזיז אותה, הגב גם קצת מביע את נוכחותו. הרגל לא תקפה היום, חוץ מבבוקר פעם אחת, בנתיים.
• מספר הרופאים שני צריך לתקשר איתם מתחרה (ומנצח?) את מספר הרופאים שסבתא שלי מתעלמת מעצותיהם.
• 1/1024 מהחומר טכניציום שהוזרק לתוכי עדיין פעיל (אם הוא לא עזב בדרכים אחרות) זה די מדהים שעוד שלושה שבועת (בהסתברות טובה) לא ישאר אף לא אטום בודד מהחומר הזה וכול יאסף אל אבותיו...
• ללא מילים
  

לילה טוב
אני נוסע לצפון מחר

נ.ב.
אולי אפשר להכליל חלק ממחשבותי על סופים לדברים שאינם רק סופי בקבוקים?
אולי.

Glenkinchie 10 ועוד כל מני דברים

שלומות לכולם (ציטוט של גולן פ.)

להלן פוסט אשר כתבתי כטיוטה לפני מספר ימים ושכחתי לפרסם.
מסתבר שישנם כמספר קוראים מזדמנים לבלוג אחרי הכל, וההוכחה
מכתב מחברי הטוב אריאל:

So you are suffering from a case of writer's lust?
I am quite surprised, but pleased, too. It is proably a good thing...
Kinda seems you have too much time on your hands, though. Too much booze, too.
...(Some private stuff E.E)...
BTW - I tried to count the mistakes but lost count around 18.
Don't know if you care since it is your private blog, just thought I's mention it for old times sake.

יש משהו בדברים בקשר לכמות הווסקי הגדולה מידי. זה לא לגמרי אשמתי שחברי שהיו שותים עמי הנמיכו את תדירות ביקוריהם? האם עלי לצמצם בכח ובשכרות את מלאי הווסקי שלי? אני מסרב. כמו כן אציין שאריאל המליץ לי על הווסקי הראשון שלי, זה היה בזמנים פרה היסטורים, קניתי ג'ימסון 12 בדיוטי, מבחינת הזמנים אין ברירה אלא להסיק כי זה היה לקראת נסיעה לרודוס.
יש לי יותר מידי זמן? ממש לא. זה רק נקרא כך. טעויות, טוב אריאל רגיל למצא אצלי תעויוט כתיב מסוגים שונים ומשונים. אירוני הדבר שהוא כתב proably (למרות שזו טעות הקלדה ולא כתיב...), בכל מקרה הצעתי לו שישלח לי את התיקונים וטרם קיבלתיהם...

תומי מספר שהוא מצא "שותף" סמוי לכתיבת הבלוג שלו. אשתו. כל עוד אני שומר על תדירות כזו של פוסטים בנוגע לווסקי אני לא חושב שטלי תוכל להחליף אותי (לטוב ולרע). הוא ציין בפני ש:

BTW - There's a difference in the spelling of Whisky (Scotch) to Whiskey (US, Ireland).

וזה יהיה רלוונטי אם אכתוב על הג'ימסון או הבושמילס שברשותי.

איתי המורה הרוחני שלי, כינה את כתיבתי פלצנית וטען שבעיניו דברים הם או טובים או רעים ואין לו צורך או סיבה לדוש בדקויות ובהבדלים. אני חולק עליו.

לסיכום, אני מבטיח לכתוב על הרפתקאות עם הערייה , סיור בארה"ב וטיול במכסיקו (לאו דווקא לפי הסדר הזה) לפני פוסט הווסקי הבא ! (בלי נדר, נקווה שאעמוד בזה)

ועכשיו הפוסט המקורי: Glenkinchie 10

עובדות: מחיר 60$ דיוטי בארץ(עכשיו בגוגל אני רואה שיצאתי פראיר) - את הראשון הביאה לי אחותי, את השני הבאתי בעצמי. בין הווסקים הבודדים אשר קניתי פעמים (זה אומר שאני עוד מתנסה ולא בשל למחויבות).

אזור: lowland (כנראה שלא מיצרים שם יותר מידי ווסקי)

דעה (יותר פלצנית בדרך כלל, אני לא אוהב את המילה הזו אז אשתמש במילה יומרני שהיא בעצמה מעט יומרנית)
שתי טיפות מים

צבע כמיץ תפוחים

ריח קל קשה לי להגדיר (אני חושב שהם אומרים לימוני... מאוד יומרני)

טעם חלק נעים וקליל. למרות שמאוחר עכשיו וגם חורף אני חושב על הווסקי למתאים לאחר הצהריים של יום אביב או קיץ.

האפטר ( היומרנינ לדבר עליו), מעט פירותי ודי קליל. שגר ושכח.

התחושה הנעימה של השלוק הגדול השלישי שמפעפע אל הצרבלום שלי (או לאנשהו בכל מקרה) נעמיה לי מעוד עכשיו. מכל מני סיבות (ננעלתי מחוץ לבית, נאלצתי להתוכח על כמה שקלים עם 'מנהלת' ברמי לוי על הנחה לפסטה ועוד) אני מאוד מרוצה מהאפקט הזה ואין לי תלונות כלל.

א.

Bowmore surf

שוב שלום,

שלחתי את המאמר שלי אל כנס נוסף, ה- CCC. מעניין מה יהיה גורלו תחת הגרזנים של הרפריז הפעם. תשובות עוד חודש וחצי.

לענינו, ווסקי ותיק אצלי הוא ה-Bowmore שנה וחצי בערך אצלי בבית. 42$ כתוב שהוא עלה לי... בארץ כבר אי אפשר למצא כמעט דברים במחירים כאלו היום. מקורו מה- ISLAY אז יש לצפות לים לעשן ולכבול.

בבקבוק יש שתי אצבעות בלבד. הנטייה שלי הרבה פעמים היא להאט מאוד לקראת שתים שלוש האצבעות האחרונות, אז אני לא בטוח אם הבקבוק לא ישאר אצלי בסלון לעוד כמה זמן. מצד שני, הגדלתי את המלאי שלי באופן משמעותי לאחרונה (Jameson 12, Caol Ila, Bushmils Malt, GlenMorangie Quitna Ruban...) ויש עוד כמה יותר ישנים...

בכל אופן דיברתי יותר מידי. הריח עלה אל נחירי מבלי שאתקרב לכוס. היתי יותר זהיר בספירת 3 טיפות מים היום.
הצבע זהוב בהיר, שמש של יוני ממש
הטעם מעושן קלות, אבל הכבול מורגש ללא ספק. הווסקי לא מפיל את הפה לקרשים.
יש לדעתי חמיצות קלה גם שמורגשת.
וזהו, לתאר את הסוף קצת קשה לי, הוא משרה חמימות כרגיל אבל זה מרגיש קצת תזיזתי בגרון ובחיך.

שורה תחתונה. נחמד מאוד אבל יש לי הרגשה שהוא לא יהיה מס' 1 (עדכון: בדף הווסקי נתתי לו 8 בעבר וזה הציון הטוב בדף!? מה זה אומר? אני לא יודע)

אני מרוצה מהדיוק במים נראה לי שזו הכמות להוסיף.

לילה טוב
א.

נ.ב. ביקורת מאחורי הבקבוק:
peat smoke hint of fresh sea air - העשן בהחלט, אוויר הים? אולי.
zesty lime - לא מרגיש
oak and oney - כנ"ל

Aberlour 10

שלום,

הנה מה שרציתי לעשות. למזוג כוסית ולראות קצת OZ. למה רציתי לכתוב על זה אני כבר לא יודע אבל לא נעים לי מעצמי להפסיק.

אכתוב קצת על Aberlour ווסקי שיש לי כבר זמן מה (נשאר רבע בקבוק) אבל מזמן לא שתיתי.

התהליך מתחיל:

מזגתי אצבע לכוס קריסטל והוספתי 3 טיפות מים.
הצבע זהוב כהה
הריח הוא ריח של יער
הטעם מתקתק ופירותי. ישנה מליחות מעודנת גם כך נראה לי
המשקה זורם בעדינות ובחלקות בפה ובמורד הגרון.

שורה תחתונה לבנתיים: מוצא חן בעיניי, אני לא בטוח שלא הוספתי יותר מ-3 טיפות אולי זה יותר מידי?

אני מבטיח שלא הסתכלתי על המאחורה של הבקבוק אבל בא נקרא ונראה:

rich, smooth, mellow flavor, marrying aromas of autumn fruits with hits of spices including cinnamon and nutmeg.

יש דימיון. אני לא חש בתבלינים וזה נראה לי כרגע די מונפץ אבל נראה, עם הזמן אולי אתחיל להנפיץ גם כל מני תאורים כאלו... הנה גם לינק לדף המשקה באתר החברה.

ביי לבנתיים

א.

נ.ב.
אני רואה שלא עדכנתי את דף הווסקי שלי הישן. אנסה לכתוב גם מחיר, תאריך ומקום קניה להבא (כשהמידע יהיה ברשותי...)