את הפוסט הזה אני כותב כי אני חייב.
לאחרונה אני קצת הזנחתי את הבלוג. בקיץ שותים פחות וויסקי ככה זה. בקשר לדברים אחרים אז אין לי באמת תירוץ מלבד 300 בחינות לבדוק.
אתמול היה יום חמישי, יום הפריסבי אך הוא בוטל בשל אירוע סיום של קייטנה באצטדיון (אלוהים אדירים, האם למשהו מקוראי הבלוג היה אירוע סיום קייטנה באיצטדיון?!) שחיתי שעה והתאמנתי בחדר הכושר עוד שעה קצת יותר (פוסט נפרד ובתקווה משעשע בנושא זה בקרוב). כלומר מבחינת ה-setting הייתי רעב.
נסענו לקחת חבר ונסענו העירה לאכול. כרגיל במרכז העיר ועוד יותר כרגיל ביום חמישי התחושה של "מי שיחרר את כל הילדים האלה מהבית ספר" עוטפת אותך, אולי יותר מדויק להגיד שוטפת אותך. החלטנו ללכת לאדום, מוסד ותיק שלא ביקרתי בו זמן רב. הייתי סקרן לדעת עד כמה התדרדר ואם אפשר למחוק אותו מרשימת המקומות הפוטנציאלים. סתם, אני זוכר שתי ארוחות טיפה מאכזבות מזמן מזמן אפשר להיות אופטימי, פסימי או ראלי. בכל מקרה היה תור באדום ולא התחשק לנו לחכות, החבר א. אכל כבר סושי השבוע אז את סאקורה פסלנו (מקום שבאופן עקבי לא מאכזב ). היו כל מיני דיבורים על מקומות חלופיים, בראשי תוצאת הערב הייתה סופרפוזיציה של אוכל יקר ובקבלייר או ארוחה חצי מעפנה באיזה חור.
אז מבעד לים ערסונים ושתדלנים (נרגילה ושוט חינם...) ראיתי את עלמא.
שאלתי מי שהתברר להיות אחד הבעלים האם הוא ממליץ והוא אמר שכן. הוא הוסיף ואמר שאם האוכל לא יהיה מעולה אז הוא ישלם. מעט יומרני. הרומני שבי כבר חשב על ארוחה חינם. האיש החושב שבי הזכירו לי שאם היא תהיה חינם אז היא גם תהיה שווה בדיוק את זה.
ישבנו על הבר. הזמנתי רוסטביף עם סלק כבוש לראשונה ואנטריקוט לעיקרית חברי א.ז. ו-ט.ג. חלקו תבשיל קדרה ארוך. התחלנו בדרינק כדי לחגוג (את קבלתו של א.ז. לתוכנית פסיכולוגיה קוגניטיביות טרנסאטלנית, אנטיסוציאלית או מהשהו כזה) התפרשנו על כל קשת המשקאות: לקחתי ערק זחלאווי, ט. לקחה יין רקנאטי יסמין וא. לקח בירה מהחבית. הערק היה מעולה, היין היה מאוד טוב ביחס למחיר (18 שח לכוס !!!) ואני מניח שהבירה היתה בירה.
הרוסטביף הגיע, קר כמו שצריך עסיסי וורוד. הצלחה. באותו הזמן כפיר, הברמן (שהתגלה כאחד הבעלים ביחד עם הבחור שהכניס אותנו) החליט לצפר אותנו במשקה על חשבון הבית מאחר והינו הלקוחות הראשנים על הבר. קולקציית הוויסקי היתה די מכובדת אז ביקשתי גלנפידיך 18, מה שעורר חיוך אצל כפיר אבל לא הצליח. ניסיתי את מזלי עם טליסקר (גם אותו אין לי) בהצלחה דומה, אבל לא הופתעתי כלל מהסירוב הכפול. שתיתי כוסית פסטיס כי נראה לי שזה משקה שלא רב עם הערק. זה היה צעד חשוב, נראה לי, כי ערק הוא משקה קצת חמום מוח ולא רציתי שהוא יכה כל מיני משקאות צפונים אחרים.
חברי לערב הם שתיינים קטנים מאוד, הבושמילס שקיבלו ביחד עם האלכהול שהזמינו היה קפיצת מדרגה. בייחוד אצל ט. שהתקרבה לגבול בצעדים מהירים.
האנטריקוט היה מדיום-רייר על המילימטר. בשר ממש טוב, בלי כל מיני שכלולי רוטב יומרניים. בצד פירה לא רע בכלל שבמרכזו קצת כרוב כבוש בשביל הטוויסט. מנה טובה ופשוטה, או לחלופין פשוט טובה.
התבשיל ארוך שהתחצה* בין חברי היה מאוד מוצלח גם. צוות עלמא נתן להם שני חצאי מנות שסכומן גבוה מאחד. התבשיל עצמו היה עשיר ושופע טעם נעים של יין. לא שאלתי איזה בשר ואיזה חלקים יש בתבשיל כי הייתי מרוכז באנטריקוט. הייתה שם עצם יפה אולי זה היה אוסובוקו (?).
צחקנו הרבה, ופטפטנו גם. הזמנו קינוחים פנקוטה קוקוס וטראפלס (כשר כבר אמרתי). הם היו סבירים שניהם אבל not something to write home about. המחיר שלהם גם מצחיק בקנה מידה של ימנו 19 ש"ח ! כמעט שכחתי לציין שגם עם הקינוח קיבלנו קוקטייל קטן ומתוק על חשבון הבית.
לסיכום: 259 ש"ח שתי עיקריות, אחת ראשונה ערק, יין, בירה ושני קינוחים. שווה כל שקל ושווה ביקור.
הערות לסיום:
לבעלים סיפרתי את דעתי החיובית בנוגע למקום ואני לא זוכר בדיוק איך ולמה אבל הבטחתי לו לכתוב על עלמא כאן.
מסתבר שיש אנשים שאינם אירים (ט.ג.) שמעדיפים בושמילס על ווסקי סקוטי סינגל. זה מעודד נחמד ומעניין.
משני דברים אני חושש: אלו מחירי פתיחה והם יעלו בקרוב. ככה זה מסעדות. אולי אני טועה. חשש יותר כבד הוא שזו איכות של פתיחה, עם ההצלחה הם ישימו לב שדרדור מסוים ברמה מוסיף להם לקוחות במקום להוריד, וכן הם יעשו. זה קורה הרבה לדעתי (למשל לכל החומוסיות בשוק). נקווה שאני טועה.
לקוראי הנאמנים לכו או רוצו לסעוד ליבכם בעלמא, אלו לא סתם דברים בעלמא.
* התחצה: מלשון להתחצות, להזמין מנה במטרה לחצות אותה לשנים (או יותר).
"עלמא", רח' ריבלין 18, טל': 02-5020069
