בהתחלה כתבתי לא מעט על ווסקי. עכשיו יוצא לי קצת פחות לשתות, שזה טוב במובן מסוים. כשאני כבר שותה אני נהנה מחברת הנוכחים, פנאי או רצון לספר על זה מייד אַין. אבל הלילה הזה השתנה מכל הלילות.
את הפוסט הזה אכתוב בlive.
הווסקי נמזג כשכתבתי "בהתחלה" עכשיו הוא נח בכוס, הבקבוק ריק לגמרי. עוד סוף הגיע.
הריח פירותי וחמים. טעימה ראשונה נתנה לי תחושה של דבש או מייפל. אחרי זמן רב שאני נותן תשומת לב עודפת לתוצרי האיים המעושנים והכבוליים כל כך, פתאום המתיקות נוכחת כאן.
עוד לגימה, הווסקי חלק, זורם ולעזאזל איתי אבל באמת שאני מרגיש דבש.
הכוס לא היתה מלאה מידי מראש, עכשיו נשאר עוד פחות. סיפרתי על סופים בעבר הפעם אני לא הרגשתי כמיהה לסוף הבקבוק. מזמן לא טעמתיו, ושהיד הזיזה בקבוקים לפני כמה דקות, היה עיכוב קל על בקבוק זה וכך הוא נבחר. עכשיו אני עפוף מכל הכיוונים בסופים, סוף כזה סוף אחר, חלקם מובילים להתחלות חדשות, חלקם לא. ככה זה ציר הזמן אני מניח.
תוך כדי כתיבה הטעם הנעים והעדין נמצא לי בסביבות החך והלשון, מרגיע, מתקתק. לקחתי עוד לגימה אחת וזה נגמר. נעים היה להכיר את Tormore 12.
לילה טוב
!
השבמחק