יצאתי עם ג. לדיבור.
הרבה זמן לא דיברנו שנינו לבד.
היה הרבה להשלים, עקרי הדברים ידועים אבל הכל נמצא בפרטים, יש כאלו שאומרים.
רציתי לגוון, המונא הוא המקום הקבוע שלנו.
סיבוב בעיר בנחלת שבעה, אין חניה. סיבוב נוסף כנ"ל. ג. לא חונה במקום אסור. הגענו למונא בסוף.
המונא מקום נעים, השירות טוב בד"כ והאוכל גם משביע רצון. היום הגענו יחסית מוקדם, זה אמצע שבוע אז המקום די ריק. זה נחמד כי ככה אשכרה שומעים ולא צריך לברוח ממעשנים.
באופן לא כל כך אופיני רעבים ממש לא הינו.
לקחתי פילה 150 גרם וסלט ירוק ב-69. הזמנתי מדיום-רייר. אני חושב שזה היה יותר קרוב למדיום אבל לא עשיתי מזה עניין. הבשר היה טוב, רך, נמס בפה. כמו שצריך. הסלט היה מתובל טוב, הוא הכיל עלים טריים של חסה ועוד כל מיני ענינים במינון טוב. הוא לא היה קטן וגם לא גדול מידי. הטיב של הסלט הפתיע אותי. סלט הוא תוספת שלעיתים קרובות מוזנחת על ידי המין הגברי בכלל ועלי ידי בפרט. מדוע? כמה סיבות יש לדבר. תוספות אחרות יותר ממלאות ולעיתים קרובות אני מגיע למסעדה רעב ורוצה במידה כזו או אחרת להיפטר מהרגשה זו. מנת גרטיין תפוחי אדמה (ובטטה אם אני זוכר טוב) במונא עושה עבודה זו די טוב. אולי מאותה סיבה בדיוק סלט נחשב נשי, לפחות בקרב גברברי הארץ, וזו בפני עצמה סיבה (לפחות לתת מודע) לשמור על מאצ'ו פאסון נטול סלט. הסיבה העקרית היא שסלטים במסעדות רבות הם פשוט לא משהו, הימור כושל. בבתי קפה וכו' הם תמיד ענקיים, לרוב הם מאוד יומרניים ובדרך כלל הרוטב לא מתאים ויש הרבה יותר מידי ממנו. בכל אופן, הסלט הירוק במונה היה הצלחה.
ג. לקח טרטר טונה אדומה (30 ש"ח). שמן זית, סויה ולימון היו אמורים להיות די פיוז'ן אבל למעשה מהכף שטעמתי נראה שהסויה שלטה וזה היה למעשה סשימי טונה אדומה בקוביות קטנות. having said that הסשימי היה די מוצלח לטעמי. מה שמזכיר לי שמחר (אוי אני כל כך מסכן) מתוכננת לי ארוחה בסאקורה. אנסה לעדכן בנידון בהמשך.
שתינו זוג קאוות עם האוכל כי היה מה לחגוג וכי בכל זאת רציתי לגוון במשהו מחצי סטלה בסטנדרטי במונא.
לקינוח לקחנו עוגת שוקלוד חמה, שהיא די סבירה (35 ש"ח) טובה ממקומות רבים, רבים אך הוולקנו של קבלייר טובה יותר. ממש טובה יותר.
נ.ב. פרינסס מרי מקום מבטיח באוכל לפי המלצות ממקורות שאני סומך עליהם מספק את הסחורה בענין הטירמיסו לפחות אותו בדקתי עד פיסת הקרם האחרונה.
מה חוצמזה? זהו אני חושב. בעצם אני חייב לציין כי הגיעו שחקן זר אחד או שניים של הפועל ירושלים בכדורסל למסעדה. הם נראו די מיושבים בדעתם, בנוכחות אשה וילד עם קשר גנטי כזה או אחר. לידיעת מי שרוצה לתרועע בין המפורסמים :)
הרבה זמן לא דיברנו שנינו לבד.
היה הרבה להשלים, עקרי הדברים ידועים אבל הכל נמצא בפרטים, יש כאלו שאומרים.
רציתי לגוון, המונא הוא המקום הקבוע שלנו.
סיבוב בעיר בנחלת שבעה, אין חניה. סיבוב נוסף כנ"ל. ג. לא חונה במקום אסור. הגענו למונא בסוף.
המונא מקום נעים, השירות טוב בד"כ והאוכל גם משביע רצון. היום הגענו יחסית מוקדם, זה אמצע שבוע אז המקום די ריק. זה נחמד כי ככה אשכרה שומעים ולא צריך לברוח ממעשנים.
באופן לא כל כך אופיני רעבים ממש לא הינו.
לקחתי פילה 150 גרם וסלט ירוק ב-69. הזמנתי מדיום-רייר. אני חושב שזה היה יותר קרוב למדיום אבל לא עשיתי מזה עניין. הבשר היה טוב, רך, נמס בפה. כמו שצריך. הסלט היה מתובל טוב, הוא הכיל עלים טריים של חסה ועוד כל מיני ענינים במינון טוב. הוא לא היה קטן וגם לא גדול מידי. הטיב של הסלט הפתיע אותי. סלט הוא תוספת שלעיתים קרובות מוזנחת על ידי המין הגברי בכלל ועלי ידי בפרט. מדוע? כמה סיבות יש לדבר. תוספות אחרות יותר ממלאות ולעיתים קרובות אני מגיע למסעדה רעב ורוצה במידה כזו או אחרת להיפטר מהרגשה זו. מנת גרטיין תפוחי אדמה (ובטטה אם אני זוכר טוב) במונא עושה עבודה זו די טוב. אולי מאותה סיבה בדיוק סלט נחשב נשי, לפחות בקרב גברברי הארץ, וזו בפני עצמה סיבה (לפחות לתת מודע) לשמור על מאצ'ו פאסון נטול סלט. הסיבה העקרית היא שסלטים במסעדות רבות הם פשוט לא משהו, הימור כושל. בבתי קפה וכו' הם תמיד ענקיים, לרוב הם מאוד יומרניים ובדרך כלל הרוטב לא מתאים ויש הרבה יותר מידי ממנו. בכל אופן, הסלט הירוק במונה היה הצלחה.
ג. לקח טרטר טונה אדומה (30 ש"ח). שמן זית, סויה ולימון היו אמורים להיות די פיוז'ן אבל למעשה מהכף שטעמתי נראה שהסויה שלטה וזה היה למעשה סשימי טונה אדומה בקוביות קטנות. having said that הסשימי היה די מוצלח לטעמי. מה שמזכיר לי שמחר (אוי אני כל כך מסכן) מתוכננת לי ארוחה בסאקורה. אנסה לעדכן בנידון בהמשך.
שתינו זוג קאוות עם האוכל כי היה מה לחגוג וכי בכל זאת רציתי לגוון במשהו מחצי סטלה בסטנדרטי במונא.
לקינוח לקחנו עוגת שוקלוד חמה, שהיא די סבירה (35 ש"ח) טובה ממקומות רבים, רבים אך הוולקנו של קבלייר טובה יותר. ממש טובה יותר.
נ.ב. פרינסס מרי מקום מבטיח באוכל לפי המלצות ממקורות שאני סומך עליהם מספק את הסחורה בענין הטירמיסו לפחות אותו בדקתי עד פיסת הקרם האחרונה.
מה חוצמזה? זהו אני חושב. בעצם אני חייב לציין כי הגיעו שחקן זר אחד או שניים של הפועל ירושלים בכדורסל למסעדה. הם נראו די מיושבים בדעתם, בנוכחות אשה וילד עם קשר גנטי כזה או אחר. לידיעת מי שרוצה לתרועע בין המפורסמים :)
כמה הערות:
השבמחק- ראשית, לגבי המסגרת: גברברי ולא גברגברי. וגם, ג. לדעתי היא אישה, ולכן ראוי לומר "ג. לקחה" ולא כפי שנכתב "ג. לקח"
- שנית, לגבי התוכן: לא כדאי לכתוב מה יש לחגוג?
- שלישית, וזה החלק החשוב בתגובה הזו: המונא זה מקום נוראי לאכול בו. הייתי שם פעמים, ובשתי הפעמים היה רועש באופן מחריד, ומלא עשן בצורה שלא תאמן. היה מסריח באופן קיצוני (הייתי חייב לכבס את הבגדים בסוף ה"בילוי") והרעש היה כל כך חזק (של המוזיקה ושל אנשים שמנסים להתגבר על המוזיקה) שממש לא יכולתי לשמוע את בני-שיחי. לדעתי גם האוכל לא טעים שם, אבל על זה יש עוד מה לדון. בקיצור - ממש ממש ממש לא מקום ללכת לדבר בו.
ע.
שלום ע.
השבמחקא. ג. הוא גבר, ולא אישה אני יכל לבקש ממנו לשלוח לך הוכחות אם המילה שלי לא מספיקה לך.
ב. מפני שזה הבלוג שלי מותר לי לחלוק איזה מידע שמתחשק לי וגם לא לחלוק מידע אחר.
ג. שלישית אני חייב לציין שבחמישי באמת עמוס ורועש שם. פעם אני חושב (אפילו לפני שנה) היה די מעושן, אבל בפעמיים האחרונות שלי במקום אני חושב שהקפידו על חוק איסור עישון. אני לא יודע אם זו מדיניות חדשה או יד המקרה. לגבי האוכל אנחנו חלוקים. באופן כללי כל מקום שאני מספר עליו כאן חוץ מהמטבח של רמה גורר תגובות גנאי שלך. מכאן אפשר להסיק אחת משלוש: הטעם שלך באוכל נעלה משלי, אין לך מזל, אנחנו מזמינים דברים שונים. האפשרויות אינן בהכרח סותרות.
ד. תלת שימוש במילה ממש לא הופך את הטיעון שלך לממשי. (אפשר לפרסס את המשפט הזה בשתי דרכים ושתיהן נכונות).
אלעד
זה כקצת מזכיר לי תגובה בבלוג של דויד רנן
http://davidranan.blogspot.com/2009/09/anti-semitism.html?showComment=1256417070473#c2584195132557643647
תודה לכל מוצאי שגיאות הכתיב. תיקנתי אותן. בתגובה הקודמת שלי כתבתי "כקצת" ומשום מה אי אפשר לערוך תגובות אז נראה לי שזה ישאר כך לנצח.
השבמחק