יום ראשון, 6 בדצמבר 2009

ביקור וביקורת: פרינסס מרי

הקדמה:

אני שמח במיוחד לכתוב על הביקור הזה. חיפשתי לינקים בגוגל ולא מצאתי ביקורות מענינות. קצת פרומושין, אתר בית, כמה תמונות, לא יותר. אני מצהיר על עצמי כמבקר הראשון עד שיוכח אחרת.

הביקור:

אולי חמישי בערב, די מוקדם למסעדה, שבע בערב.
המקום לא עמוס, עדיף ככה. משפחה יושבת משמאל, תייר בודד מימין וזהו.

מלצרית חביבה מאוד, מגישה לנו תפריט, אין נתח קצבים ויש צלעות טלה. אנחנו לא מרוכזים כל כך, נבקש את שרותיה עוד פעמיים לפני שנחליט.

הרעב לא כבד עלינו, אז החלטנו להצטנע קמעא.

הוגש לנו לחם טרי ואורירי במיוחד, בסמיכות למטבל טחינה וחצילים ושמן זית עם בלסמי בתחתיתו. הלחם היה מצוין אבל המטבלים היו קצת פחות. הטחינה חצילים היתה דלילה בטעמיה, אני לא יכל להגיד ממש למה. הבלסמי תפקד באופן ממש מוזר: גם אם טבלתי חזור וטבול את הלחם בצלוחית השמן, אף לא טיפת בלסמי אחת לא ליחלחה את פתי. למרות הלחם והשמן הטובים נותרתי טיפה מתוסכל מחוסר היכולת שלי לדוג בלסמי בחכתי. הצלחתי להתאפק ולא לאכול את הלחם, דבר שהשתלם מאוחר יותר.

הזמנו יין, שירז אוסטרלי, אני לא זוכר את היקב... למרות שהזמנו בקבוק קיבלנו שתי כוסות. ויתרנו על הדחף להבהיר, גם זו לטובה, לא חסר לי יין במהלך הארוחה מאחר וט. לא רוקנה את כל תוכן הכוס....

לראשונות הזמנו: מרק קרם ערמונים וכבד אווז וכן סלט עגבניות תמר, שרי, עגבניות ירוקות, צימוקי עגבניות ומוצרלה מותכת. המרק היה מעולה, קרם עדין עם טעם ערמונים מפנק של חורף. המרק היה עשיר וגודל המנה היה מספק. במרכז המנה מונח נתח כבד אווז. הנתח היה קטן אך טוב, אבל לטעמי לא קשור למרק, פשוט ישב יפה ליד לא ביחד.
הסלט היה גם הוא מעורר תאבון. צימוקי העגבניות היו טעם מרענן וחדש עבורי. הצימוקים מתוקים ועגבניתיים בו זמנית באופן די מפתיע. אולי אפילו טיפה מתוקים מידי (אני הייתי חותך אותם לחצי). העגבניות הירוקות איזנו את המתיקות שלעיל במרירות בוסרית, עגבנות התמר והשרי נתנו את רקעי הצבע והטעם לסלט. לסיכום מנה לא שגרתית וחביבה מאוד.
בסלט נוסף על כל עגבניותיו הכיל גם עגבניות רגילות. מצד שני לא ניתן להאשים אותם במצג שווא, עם השם הארוך הזה כמעט נגמר המקום לכתוב בו דברים בתפריט.

לעקרית: צלעות טלה ופירה כמהין. שלישית צלעות טלה קטנות להפליא, בליווי פירה תפוחי אדמה וקצת כמהין. הצלעות הגיעו מדיום רייר כנדרש, הן נמסו בפה. רוטב בעל נוכחות (אני מדמיין רוטב יין אדום סמיך כזה אבל אני לא מתחייב לפרטים) השלים את הטעמים של הבשר העדין. עם כל העדינות והכל, נסיון לשלב את הפירה תוך כדי הביס, ולהרגיש את הכמהין לא צלח. הנסיון השני והמתורבת יותר, הניב טעם מורגש ועמוק של כמהין שחורות שהיו זרועים בפירה. מנה טובה מאוד אך בתמחור לא זול בכלל (139).

לקינוח: מוס לימון, עם רוטב תותים ושוקולד מריר, וגם טוויל צנוברים. מנה טובה מאוד, קטנה (לידעת שומרי משקל) ובכל זאת הטירמיסו שלה עדיף לדעתי (ט. אינה מסכימה, וזו פעם שניה בשבוע שיש חילוקי דעות בעניני קינוח. החיים קשים).

לסיכום, מקום נעים, שירות מצוין, אוכל טוב מאוד. מחיר, טוב המחיר בהתאם,שליש אלפיה, כולל יין. לא הולך ברגל.

שבוע טוב,
אלעד

2 תגובות:

  1. תודה!

    לא כדאי לאכול כבד אווז.
    זה עולה בהרבה סבל.

    השבמחק
  2. שלום אנונימי.
    בבקשה!

    אבל על מה?
    וכן מי את/ה?

    חוצמזה פחות או יותר שתיתי אותו, ולא אכלתי אותו.

    השבמחק