יום ראשון, ערב נחמד חזרתי לביתי מוקדם יחסית ופגשתי חבר טוב לדון בעניני הבורסה. ברצינות.
אחרי שעה קלה והפקדת כלומר הפקרת אי אלו מעות ממעותיו כחוב לחברה זו או אחרת (ב. יאיר אג"ח 5) יצאנו משום מה לקפית. מקום שאליו לא רציתי ללכת אבל רציתי בחברת הנוכחים...
הזמנתי קיש ובירה סטלה. האחרים הזמינו מרקים ופוקצה. הבירה היתה סבבה. הקיש כמעט בלתי אכיל. לצערי אכלתי את רובו. היתי רעב. שמעתי שהמרק היה די רע גם ולא היתי במצב רוח לחפור בפצע הקולינרי הזה.
כדי להוסיף חטא על פשע, הזמנתי קינוח. הקינוחים נראו סבירים (כולם כמעט הכילו שוקולד), בחרתי אחד עם שוקולד שהיה נראה לי שאפשר להרוס הכי פחות. עוד טעות שנעשתה בשל חוסר סוכר בדם. הקינוח (את שמו הדחקתי) היה ממש בלתי אכיל ואחרי כפית סיפרתי זאת לחברי תוך הצהרה שאני מחזיר את המנה. חברי פתאים בני פתאים רצו לטעום אך מנעתי מהם את התענוג. להלן השתלשלות השיחה עם המלצר.
אלעד: סליחה (מאותת ביד)
מלצר: כן (מגיע)
אלעד: אני לא מרוצה, בכלל מהמנה, אני רוצה להחזיר אותה.
מלצר: אהה? מממ? (מופתע) אברר אם אפשר להחליף.
אלעד: תודה.
מלצר: (חוזר) בררתי (עושה טובה) ואפשר להחליף, אני אביא את המנות שתבחר
(א.א. אין תפריט אלא פלאטה שממנה בוחרים)
אלעד: אני לא רוצה להחליף אני רוצה להחזיר.
מלצר: אהה? מממ? (מופתע מאוד) אברר אם אפשר להחזיר.
אלעד: תודה, אפשר גם חשבון.
מלצר: (חוזר) עם חשבון, (מדגיש) לא החשבנו את הקינוח...
הגילדה באלדו היתה טובה, 10 ש"ח למנה הקטנה במקום 36 למשהו בלתי אכיל בעליל.
מוסר השכל: לפעמים עדיף להיות רעב.
בלי נדר: פעם אחרונה שאני אוכל בקפה בעמק רפאים.
חג עצמאות שמח.
א.
29.4
תודה לקורא הנאמן עזרא הוך שהפנה אותי לשגיאה בכותרת: קפית הוא שם המקום, כפית חלודה היתי מעדיף לאכול מאשר לחזור לשם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה