מתוק ומר

שלום שלום,

בבוקרו של יום שני 28 למרץ נולד בני הבכור כפיר. לא זו בלבד שזה היה משמח באופן בלתי רגיל, אלא שמאז הוא מרכז באופן טבעי את הענין של ט' ושלי וגם של שאר שארי בשר. 

לבלוגי לא התפנתי.

הזמן עבר ועובר והמתיקות שלו אינסופית כך נראה. הכל שונה אך גם דומה. דומה למצב הטבעי. זהה לו בעצם.

השגרה כבר קימת, הוא נחמד אלינו בימים ובלילות ואנחנו נחמדים אליו גם כן. וזהו ארבעה חודשים עברו. היום.

הארץ והעולם לא שקטים ולא קופאים על שמריהם. לכתוב על וויסקי רציתי, אבל אני לא כל כך שותה לאחרונה. ההתחממות הגלובלית, שבחורפים באה לידי ביטוי כהתקררות, אבל עכשיו היא אולי באה לידי ביטוי כהתחממות, אם היא קיימת, גורמת לצרות. מכל מקום חם עכשיו, ולכן שתיית הוויסקי מתאימה פחות, ובכלל השתייה עצמה תדירה פחות ולכן מכיוון שאני מבין פחות מכלום לגבי כלום או לגבי הכל, אז לא כתבתי.

אני לא יודע אם הפיסקה האחרונה ממש הגיונית, אבל היא גם לא אמורה להיות. עכשיו אני שותה ג'ין טוניק עם קצת קרח. זה מר, נעים והטוניק גם מתוק. לא כמו כפיר אבל מתוק. זה מה שיש לי לכתוב על ג'ין טוניק. משקה נעים לכוסיות ולימים חמים. עובדה, גם ט' נהנתה משלוק.

עוד דבר מר, מר ועצוב זה מצב הנדל"ן. מי שאשם בכך באופן יחסית ישיר זה הנגיד הקודם של הבנק הפדראלי של ארה"ב אלן גרינספאן. וזה נכון. אבל לא מתחשק לי להיכנס לזה. אני צריך להסתייג בקשר למשפט הראשון. אני לא חושב שיש מצוקת דיור, שיט, אמרתי את השם המפורש אוי ואוי אוי פקידי המהפכה הבולשביקית בטח מעלה אותי בדירוג של "את מי כדאי להוציא לגולג קודם" זה סיכון שאצטרך לקחת. בכל מקרה אומר להם שאני מכיר את ק. ונראה אם הוא יבא לעזרתי ביום צרה (מן הסתם אומר להם את השם המלא שלו, ככה אם הוא לא יצליח להציל אותי אז לפחות שהוא ירד לגולג ביחד איתי, ככה זה בולשביקים).

שוב אני נסחף. עיתונאות אמיצה, או לפחות רהוטה או מאוזנת זה נדיר כאן בארצנו כמו קוויאר ברחובות ווארנאסי, אפילו נתונים גולמיים נאותים הם לא טורחים להציג (יש את אורי טנא טל שכותב על שוק ההון ומהווה בין 33% ל50% מהכותבים המוכשרים) אז אני מוצא לנכון לקיים את החובה האזרחית והחברית להראות קצת נתונים כאן ונראה אם אצליח להמנע מפרשנות ורק לתאר אותם קמעא.

אקדים ואמר שאת הנתונים אספתי באתרים של: בנק ישראל ,הלשכה המרכזית לסטטיסיקה וביטוח לאומי. נירמלתי את הנתונים בעצמי, יתכן אך לא נראה לי סביר בכלל שנפלו טעיות בתהלך העיבוד. אשמח לתיקונים במידה וטעות כזו נפלה.

הטעות הנפוצה ביותר היא הטענה כי מחירי הנדל"ן תמיד עולים או לכל הפחות לא יכולים לרדת. לפיכך אני רוצה להתחיל בגרף הפשוט שמשמאל. שאומר מ1999 ועד שנת 2009 העליה במחירי הנדל"ן במונחים נומינלים היתה של כ15%. מה שאיננו כלום אבל כאן נכנסת אינפלציה לתמונה. האניפלציה מיצגת את השווי של הכסף שלנו. עד כמה הוא נשחק (לא משנה כרגע למה הוא נשחק) השווי של הכסף הוא במה הוא יכל לקנות. מה היה הכח קניה של שקל ב1999 אף אחד לא באמת זוכר כי השחיקה היא מתמדת ואיטית (יחסית). אבל שקל אז שונה מאוד משקל של היום השאלה בכמה. עוד דבר שבטח הרבה חושבים הוא ש: "כן זה השינוי הממוצע בנדל"ן אבל בתל אביב וירושלים השינוי היה גבוה יותר" על זה אני אומר נכון, אבל אין לי נתונים אחרים וקודם נבין את התופעה הכללית ואחרי זה את הפרטים (החשובים). עוד דבר שאפשר להגיד הוא שאין בגרף את 2010 ו2011 והם בטח עלו ב20% מאז, גם זה נכון אבל שוב בא נראה את הנתונים הכללים קודם.

הנה משמאל הגרף של מחירי הדיור לעומת האינפלציה בשבע עשרה השנים האחרונות. אפשר לראות שעליה היא של כ 11% מעל המדד על פני 17 שנה! גם אם נוסיף 25% אחוז עליה נוספים אז נקבל עליה ריאלית של פחות מ2% באופן שנתי.

כל זה לא אמור להרשים יותר מידי את מי שלא מורשם מראש. מדד שמה-מדד. המשכורות נשחקו והכל חרא. אז לכן אחרי שיחות רבות מידי עם ק. ידידי המרקסיסט כיתתי מקלדתי אל אתר הביטוח הלאומי כדי לראות את השכר הממוצע במשק ואת שכר המינימום לאורך התקופה הנ"ל. קצת אקסל לחובבים+ והנה התקבל גרף מענין מאוד (לטעמי) אני חייב להודות שבהתחלה לא היו לי השמות של הסדרות ואחרי שהוספתי אותם הופתעתי, די קשות (ראו משמאל). עד סוף 2010 העליה הממוצעת במחירי הדירות היתה קטנה מהעליה במשכר הממוצע (שלא נזכיר את שכר המינימום) מתחילת השנה לדעתי (אין לי סימוכין עכשיו, כי מאוחר) המחירים לא עלו, ואם הם עלו אז ממש לא באופן שישנה את הגרף הזה.

כמובן שאפשר לטעון שהעליה של המחירים היא בעיקר במרכז ובתל אביב אבל גם אפשר לטעון שהעליה במשכורות גם היא בעיקר בתל אביב...

ככה בשביל השעשוע יצרתי גם גרף ממנורמל לערכים ראיליים (חילקתי במדד) לגרף שלעיל והתקבל הגרף הזה שאולי יותר קל להבין:

וזה חברים שלי לא במקרה. רמת החיים בארץ עלתה. מאוד עלתה. טיסות, פלאפונים, הייטק, מחשבים, טאבלטס ומה לא יש עכשיו ולא היה. או לא היה ככה. הבעיה שמתרגלים. מתרגלים לגור קרוב, מתרגלים לשתות קפה וקרואסון למטה בפינה, מתרגילים לקנות ב AM:PM, מתרגלים להזמין אוכל פעמים בשבוע, מתרגלים לחיות טוב ומעל לאמצעים  ושאין חסכונות הדירות נראות עוד יותר יקרות.

אה כן, אני כן חושב שהדירות יקרות מידי וגם באשמת הממשלה. לא רק הממשלה הזו. למעשה בעיקר לא הממשלה הזו. אבל זה בעיה שנוצרה למעשה בכוונה. הקורולציה אינה מושלמת אבל מה אפשר לראות בגרף שמשמאל לדעתכם?

לדעתי רואים את הקשר בין הורדת הריבית לבין עלית מחירי הדיור. בנק ישראל הוריד את הריבית לשפל היסטורי (ובנקים בעולם גם).  זה גרם למשכנתאות להיות זולות ולכן לכח הקניה (המדומה במובן מסוים) של זוגת צעירים ואחרים לגדול מאוד. צריך לזכור ששינוי בריבית משנה באופן אקספוננציאלי את כמות הכסף שאפשר להלוות תוך החזר קבוע לבנק. וכאן טמון הכלב. 

אני טוען (עד כאן הכל עובדות), שבני אדם מן השורה לא יכלים להבדיל בין משהו ששווה 900 אלף  למשהו ששווה 1.3 מיליון. ככה זה. אין לנו את הרזולוציה לסכומים האלו. אני בטוח שיש אלף ניסוים פסיכולוגים שמראים את זה. בין 30 ל40 שקל אנחנו מבדילים יפה וגם אולי בין אוטו של 30 אלף ל40 אלף. אבל במיליונים אין לנו מושג. לתשובה ודנקנר אולי יש. לנו אין. 

במה יש לנו מושג? בהחזר חודשי. להחזיר לבנק 2000, 4000 או 6000. את זה אנחנו מבינים טוב מאוד (אולי זה מוגזם, יותר נכון להגיד יש לנו סיכון להבין, למרות שגם את זה הרבה אנשים לא מחשבים כמו שצריך). כשזוג צעיר (או לא) רוצה לקנות בית, מה שהוא עושה זה לאסוף בראש, על נייר או באקסל את חסכונותיו ואת מקורות המימון הנוספים (הורים?) ואז לראות כמה משכנתה הוא יכול לקחת תוך החזר X. לבסוף סיכום שני המספרים נותן את התקציב. הסכום הסופי הוא בעל משמעות פסיכולוגית סימלית במקרה הטוב. בגלל זה הירידה בריבית יצרה את הבועה של הנדל"ן הנוכחית. 

פישר, שטייניץ וביבי יודעים שיש בועה. כל אחד שמבין משהו ממשהו יודע את זה גם. הם מנסים להוציא את הגז מהבועה לפני שהיא תתפוץ לכולנו בפנים ותטביע אותנו עמוק מאירלנד וארה"ב. לדעתי, אם לא יפריעו להם יש סיכוי סביר שתוך שנה המצב יתייצב. 

החקיקה לרפורמות הנכונות התחילו מייד עם כהונתה של הממשלה הנוכחית. יש עוד הרבה לתקן. אפשר וצריך להתווכח על מה ואיך. ספינים ולחצים, תוכניות דמגוגיות מהשרוול , ודרישות לפתור הכל והעכשיו יכלת בהחלט להצליח לעכב את הריפוי של המשק מהבועה הזו. וזה כבר יכל להיות יותר מסוכן לכולם.

לילה טוב

א.

נתונים גולמיים + כמה רפרנסים

Isle Of Jura כבשים ועוד

ערב שישי ראשון בחודשיים האחרונים שדד ליין לא מעלי מתחתי ומכל צדדי. לא שלא היה לי זמן לכוסית אחת או שתיים, אבל כדי להנות מהן ממש, כדי לכתוב עליהן צריך פנאי נפשי, וזה בדיוק מה שהיה חסר לנפשי ובכלל...

על הווסקי Isle of Jura  שמעתי בפעם הראשונה לפני שבע שנים כנראה. רצו הנסיבות, שהיו כאלו ואחרות אבל לא בדיוק כך שאזמין מישהי לכוס של המשקה הנפלא הזה. באותה העת היתי די תפרן, ועוד פחות מבין בווסקי (ובכלל...) אז אני מניח שזו הסיבה שהשם נחרט בזכרוני.

הפעם השניה היתה לפני ארבע שנים ובנסיבות אחרות לגמרי, בדרכי לקצה השני, כלומר לאוסטרליה, סוכנת נסיעות (דווקא מוצלחת, מי שרוצה אשלח לו פרטים) העבירה אותי דרך לונדון בהלוך ובחזור. מלבד געגוע כמה ימי צילילה דידג'רידו (סיפור אחר) היתי מצויד גם במצרך נדיר. זמן. בלונדון יש בשדה התעופה חנות דיוטי פריי שיש בה רק ווסקי. גן עדן, לשותים. לא התכוונתי לקנות אבל יצאתי עם גרסת ה Superstition.

הפעם השלישית כבר היתה יותר יזומה ר.ר. הביא את גרסאת ה10 שנים אלי במשלוח מיוחד ומוזמן. אבל את הבקבוק הזה:

Isle Of Jura

קיבלתי בנסיבות ממש מעולות. אין ספק שהוא אחד הדברים הנפלאים ביותר שעבודה שלי על הוכחות אינטראקטיביות לחישוב קוונטי גילגלה לפתחי על כה. איש יקר, י. נכנה אותו הביא לי בקבוק זה מאנגליה הרחוקה בתמורה לשרותי הסבר בנוגע לעבודה הנ"ל שהיתי שמח לספק לו בכל מקרה. 

מספיק קישקושים:

Isle of Jura 16 Diurachs' Own

בשורה התחתונה, בין הווסקים הטובים ביותר ששתיתי. 

ללא טעם כבול, בניגוד למה שניתן לצפות לפי השם

חלק מתקתק

מומלץ בחום כבר אמרתי?

מי מתנדב להביא לי בקבוק מארץ האנגלים (אני מזמין את Prophecy ומוכן לשלם מזומן + טיפ)

כן, גם לכבשים רציתי להגיע, כלומר נאלצתי. חברים יקרים ע',י' (אחר) צינו בפני את הטעות גוגלתרגום הבאה. זה שעשע אותי בפעם הראשנה במידה כזו או אחרת, ובפעם השניה לא. אבל אז ראיתי שגם אורן צור ציין זאת (באיחור אופנתי) בבלוג הנחשב, הנקרא וכזה שאשקרה יש בו מידע. הניתוח של אורן מעניין כתמיד, אבל דבר חסר. מודעות חברתית. ממני ומע' אין לצפות לכלום ובטח ובטח שלא מע' הקפיטליסט היומי, (אופס רמזתי לזהותו) אבל אורן? אני די משוכנע שיש לו לב, הוא אפילו רמז לכך כשהפרעתי לו לאכול צהריים לפני כמה ימים. סחור סחור אני הולך, אבל מה שאני רוצה לשאול הוא מדוע במקום ללגלג על המחשב הטיפש שטועה, או להתפעל מפלאי או איפילאי הטכנולוגיה של התרגום האוטומטי וגם להתפלסף קצת על מעמד האשה וכו' מדוע אני שואל לא לאמן את גוגלתרגם (מענין אם אני המצאתי את המונח? תשובה לאחר בדיקה שטחית: באופן כללי לא. ללא רווח כן, כלומר אולי) המסכן? שני קלקי עכבר ועוד כמה הקלדות ורמזתי לגוגלתרגם מה הוא התרגום הנכון לveni, vidi, vici . מדוע? יש יגידו כדי לשפר את יכלת תרגום הלטינית לעברית לטובת

Publish Post

העם והאומה? ויש שיגידו כדי שלאורן יגמרו הנושאים ולאחרים יהיה פחות ספאם לשלוח :)

א.

Glenmorangi Nectar D'or או שלא

אני לא מתכוון להתנצל על הכתיבה הדלה, כלומר על הדלות של התדירות שלה. על הדלות של הטקסט בטח ובטח שלא. 

קיבלתי תגובה ביזרית משהו לפוסט מלפני שנה וחצי על פילוגיה של סושי שאני מאחל לכל באיה בדיוק מה שמגיע להם, כלומר להגיע לשם.

מכל מקום, תגובה זו בתוספת הנדיבה של בקבוק ווסקי Glenmorangi Nectar D'or שניתן לי בנדיבות אופינית ורבה על ידי א. חברי הטוב הביאוני עד הלום.

עסוק וטרוד אני ומוזת הכתיבה של טקסט שלא מסתיים בסיומת m לא שרתה עלי לעיתם קרובות מספיק, אבל היום חשקה נפשי בכוסית. אם כך ניצלתי את מעמדי וביקשתי בקול אדיב כוסית Glenmorangi מהאשה, כדי למנוע ממני קימה מיותרת מהכיסא. מפה לשם הבקשה לווסקי ספציפי התמוגגה בערפל וקיבלתי כוסית למבחן טעימה. 

יאמר לזכותי (טוב יותר מדויק להגיד: אומר לזכותי) שלא היתי מודע לכך שזה מבחן טעימה. אבל זה לא היה קשה להבחין בכך שלא מדובר בווסקי עליו התכוונתי לכתוב. 

לעזאזל, היתי צריך להתחיל לתאר אותו תוך נסיונות הפענוח שלי. אבל לא עשיתי כן. מלוח זו היתה ההבחנה הראשונית שלי. מלוח ולא Glenmorangi. בדאגה לכבד שלי המנה היתה קטנה במיוחד, אז שתי שאיפות מאוחר יותר והתחתית התקרבה מאוד מאוד. ידעתי שזה בקבוק שלא פקדתי לאחרונה, חשדתי ב-Glen Garioch ווסקי שתאמת אני לא מת עליו, אבל אנסה לכתוב משהו בנידון בקרוב. אבל זה לא היה זה.

הלחץ מתחיל להצטבר ומאחר והרגשתי חלוד בתחרות, החלטתי להתבונן בארון מקרוב, להשראה. כמה שניות פזיזות, אפילו בלי טעימה נוספת וניחשתי ווסקי שקרוב לתחתית Dun Bheagan שאני לא זוכר יותר מידי (קניתי אותו בצרפת ונדמה לי שאבא שלי חיסל את רובו).

Glen Garioch & Dun Bheagan

שוב לא נכון. נכנעתי הפעם, אולי לכדי לא להגיע לכשלון שלישי אולי כי לא היתי מוכן. זה היה glenkinchie ווסקי חביב מאוד. מלוח, פירותי, מגיע מה lowlands (כמו - dun bheagan  ונדמה לי שגם ה highlands ובכללם Garioch לא שונים מהם באופן דרסטי). עדין, נח ביובש בחלל החיך אחרי השתיה.

Glenkinchie

מהכוסית השניה (כלומר זאת שאחרי החצי שנמזג לי) נהנתי מאוד. נזכרתי שאני מאוד אוהב את הווסקי, אחותי נתנה לי את הבקבוק הראשון ממנו, עכשיו יש בערך עוד שתי כוסיות לסיום השני.

זהו בהקשר זה.

רציתי להזכיר משהו בנושא שונה לגמרי. כולנו מכירים אתרי המלצות למינהם tripadvisor למטייל ועוד כל מיני. בטיול הנפלא שלי לקנדה לפני כחודשיים נתקלתי במקום שהיה באמת אבל באמת תת רמה. רגוע ודי שאנטי בטיולים בדרך כללי חפצתי להבליג. אבל הם באמת הביאו לי את הג'ננה, לא בגלל האוכל המגעיל או השרות הדוחה. בגלל הכל כלומר הקומבינציה. לכך הקמתי באופן נסיוני אתר שאבקש מכל קוראי הנאמנים (שלושתם כולל אותי) לתרום לו ! לאתר קוראים לו trip un-advisor. אני מקווה, טוב אולי מקווה זה לא מילה טובה, אני רוצה שסיפורי זוועה והמלצות שליליות יופיעו בו בכדי לאזן את החנופה המידע המסונן שנמצא בהרבה אתרים אחרים. הרבה פעמים המלצה שלילית הרבה יותר חשובה מהמלצה חיובית. אני חושב שבתחום של נסיעות בהם יש לך מעט ביצים כלומר לכל היותר 14 ביצים בטיול בן שבועיים, אז אם אחת או שתים הולכות ממש גרוע זה יכל לבאס מאוד, וכן התחלתי את האתר. 

למי שיש סיפוקים מתאימים, עם או בלי תמונות, רצוי באנגלית לא הרבה יותר קלוקלת משלי, יותר ממוזמן לשלוח.

שלכם,

א.

ביקור וביקורת: פורטונה. + הקדמה בנושא תגובות איפור וגוגל

חזרתי, ההפסקות הולכות ומתארכות כך נדמה לי. אבל ניחא. החיים טובים.

רציתי לכתוב מזמן בלה בלה בלה, ומה שמצחיק הוא דווקא הדחיפה שקיבלתי ממאפרת כלות מקצועית. לי זה נראה בהתחלה כמו כלי יעיל או לא יעיל לשיפור הpage rank של האתר של כותבת* התגובה.שבוע אחרי זה שעוד תגובה בסגנון דומה הופיעה צרוף המקרים, ששתי מאפרות מקצועיות יגיעו במקרה לבלוג הפופולארי שלי ובפרט לפוסט החתונה לפני כמעט שנה נראה לי קצת מופרך. אז הגבתי קצת לתגובות שלהם. 

*  נראה שהתגובה הראשונה מפנה לאתר של ירין שחף שמוצג כגבר לכל דבר ועניין, נשאלת השאלה מדוע אז כינוי הגוף בתגובה הוא נקבה? 

• האם עובדת נאמנה בחברה כתבה את התגובה, ופשוט רצתה להפנות אותנו אל מקום עבודתה? מדוע אם כן לא התשמשה בשמה המלא?
• האם ירין החליט להתחפש למאפרת במקום למאפר כי זה מילה שמחפשים בטח פי 1000 בגוגל? או אולי יש סיבה אחרת לתחפושת?
• האם העובד במשרד הפרסוםן לא טרח לבדוק האם הלקוח שלו הוא לקוח או לקוחה ? והניח לפי התחום כי מדובר בלקוחה?

אותי זה מצחיק.

ועכשיו הנה אני כאן לשם כתיבת פוסט אמיתי. 

שבוע שעבר חברינו התל אביבים א.+ י. החליטו לעשות מעשה, לארוז את הדרכונים ולברוח מהחום אל עיר הקודש.

שקלתי ללכת למחניודה אבל חוץ מזה שהם לא עונים, חוץ מזה שהם מלאים כמעט תמיד (שלשום בדקנו והם מלאים כל ערב עד החמישי לספטמבר, כשאתה טרנדי אתה טרנדי והכסף זורם מהאוזניים) אז החברים העדיפו שלא מטעמי יומרנות ותחכום יתר של המקום. 

בפורטונה לא צריך להזמין מקום, ואין שם יומרות. התל אביבים איחרו כהוגן (הם יצאו באיחור מהמלון שלהם בגבול מזרח העיר, אפשר לכתוב פוסט שלם רק על הסיפורים שלהם משם, והתברברו לא מעט כדי להגיע). הסתובבנו קצת ונחתנו בספין אוף של מחניודה (מחניודלה) שם התרשמנו מההכנה מול הפנים, לגמנו קצת קווה, וטעמנו פתיח מעולה שהיה בבסיסו קרפציו.

פורטונה שוק מחנה יהודה ירושלים:

סלטים: מגוון סלטים חופשי (למזמינים מנה עקרית). היתי אומר שחצי מהם לפחות מאוד טובים, רבע טובים והשאר בסדר.  עכשיו אני זוכר את החמוצים שהיו מעולים, את הסלט גזר ואת הטחינה. אולי פעם הבאה אכתוב קצת בסמוך יותר למאורע ואז אהיה יותר אינפורמטיבי. בעבר הזמנתי שם חומוס ואני זוכר אותו לטובה.

עקריות: לקחתי שיפודי אנטריקוט (75 ש"ח) ט. לקחה שיפוד מרגז ושיפוד קבב (59 ש"ח). התל אביבים לקחו אם אני זוכר נכון צלעות טלה לצד היפה והצד השני לקח שיפוד נתח קצבים בנוסף לשיפוד האנטריקוט. 

הבשר שם טוב. פשוט טוב ללא יומרות נקי מרטבים ושמות ארוכים. האנטריקוט היה מאוד מוצלח, נקנקיות המרגז היו טובת וחריפות במידה (אני נזכר במרגז של חיים פירו שהפך את עורו חנותו ועכשיו מתקרא חיים פירות). לא התחשק לי להיכנס לעולם הקבבים אבל מגוף שני אני חושב שמי שנכנס לעניין נהנה. לא היתי מרוכז בצלעות אבל נראה לי שהם היו טובות אבל יש מנות טובות מהן. לגבי נתח הקצבים, אני אישית אוהב את הבשר הזה אבל אחרי פעמיים שאכלתי אותו בתור שיפוד אני חושב שאולי הוא לא מתאים כל לך לצורת הכנה זו מאחר והוא לא שמן מספיק ואז יש לו נטייה להתיבש.

חזה אווז וכבד אווז ניסיתי שם בעבר ויצאתי מרוצה.

נקודה חלשה היא הציפס, שהוא שמנוני מידי ולא פריך מספיק, אני לא אוהד ציפס מושבע לכן לא הפריע לי לא לאכול אותו אבל ציפס טוב יותר אפשרי וגם רצוי.

תוספת נחמדה במקום היא האישיות הנעימה של אייל, השף והבעלים. באופן עקבי הוא משקה את לקוחותיו בערק בזוקה, המצאה שלו אולי ואולי לא שכוללת השרייה של חצי תריסר מסטיקי בזוקה בערק עלית. חוויה לשתות את זה לפחות פעם אחת. אני אבל את הדרינק על חשבון הבית שלי לקחתי נקי.

קינוח:

רעיון גרוע לבירה וקינוח הוא הלינק מקום שהיה פעם חביב לבירה ודייט ראשון. א. לפני שנים רבות תפס אותי עושה בדיוק כך, טיב הדייט היה כטיב המקום כיום. 

לגבי הדייט למרות שאני זוכר את עצם הקיום שלו את הפגישה עם א. במהלכו, אני לא זוכר את המשתתפת בו וזה אומר דרשני (אנחנו מדברים על סוף 2005 תחילת 2006 כן).

עוגת גבינה גרועה ממש ממש, לא ראויה למאכל אדם למעט אולי אמריקאי. הוזמן פאי פטל שהגיע בתור פאי תותים (או להיפך) אני שכבר טעמתי מהעוגת גבינה לא התחשק לי הכניס דבר לפה מלבד הבירה שהיתה אמורה להשכיח פיזית ונפשית את העוגת גבינה. הפלג התל אביב שסולד מתותים (או אולי להיפך מפטל) שם וטו על העוגה הנ"ל וניסינו להחזיר אותה.

לפחות שלוש פעמים המלצרית שאלה מדוע אנחנו רוצים להחזיר (אחרי שכבר מראש נאמר לה שזו לא העוגה שהוזמנה) לפחות בפעמים היא הוסיפה לשאל האם העוגה רק לא טעימה לנו או שהיא מקולקלת!?

ט. התעשתה ראשונה ופסקה: כן, היא מקולקלת.

שומר נפשו יברח.

שלכם,

א.

הפסקה

די. הפעם אני לא מתנצל על שלא כתבתי. סיבות למכביר יש או אין, אבל פנאי נפשי בעיקר חסר לי. נושאים לכתיבה לא חסרים: הצגתי מאמר בסין. רק על זה יכלתי לכתוב פוסט שלם. טילתי גם בסין - עוד חצי פוסט. המשכתי בטיולים ברחבי הגלובוס, שוויץ, סקי בבולגריה, צרפת כל זה בחודשיים בערך. אבל המקלדת שלי נחה בנתיים.

תקציר הפרקים הקודמים:

בסין היה מדהים. שונה מאוד מכל דבר 8 ימים ברוטו, מיליארד סינים ואיזה 30 שעות טיסה נטו. בייג'ין ענקית היה קפוא שאפשר למות (25 מתחת, לא פחות וגם לא יותר). כנס לא מענין במיוחד, אבל נהנתי להציג. היו איזה ארבעה סטודנטים סינים ועוד כמה לא סינים שבטעות אולי לא ישנו כל ההרצאה שלי. ככה זה הרצאה בקוונטים, ביום האחרון, אחרי ארוחת צהריים.

צירך, שוויץ, שם לא הצגתי אבל הQIP היה מענין ועמוס מאוד. הגעתי לתובנה שאני מפיק מכנסים הרבה פחות ממה שאולי אפשרי, מהבחינה האקדמית לפחות. ציריך לא הכי מענית אבל היה לי אחר צהריים פנוי, מוזיאון Kunsthaus, מוזיאון לאומנות מודרנית היה חוויה מעוררת אחרי שבוע או יותר של הרצאות מבוקר עד ערב. לקמצנים ביננו: נראה לי ימי רביעי הוא חינם. בשוקולד הצטיידתי בלוזן. שם תכנתי לבקר קצת חברים ואבא החליט להפתיע אותי לביקור קצר. אחלה שוקולד ואחלה ביקור.

בולגריה סקי, סקי וסקי. התחיל מעולה לי וקשה לט. אשר הנעלים עשו לה את המוות. היה כיף חיים, בעיקר אם כוללים את החברה המעולה (א. + מ.) בקבוק השרידן, ואם מורידים מהחשבון את כל מיני כאבים ומכאובים. הענין בטיפול אבל יש סיכוי שאוכל שוב ללכת, סתם אבל פעם הבאה חופשה אתגרית = צלילה.

כמה קצת כתבתי על כל נושא זה הורג אותי. עוד לא הגעתי לווסקי שאני שותה או לביקור בצרפת. קשים החיים.

לצרפת נסעתי שוב שלא על חשבוני (המבין יבין) טוב ט. דווקא שילמה על החלק שלה. אפילו כנס זה לא היה. סתם אסופת מדענים שמייצרים רעש לבן. לא היתה שם טיפת מדע. רק בלבול מוח. סיפורים פסודו מדעיים אולי יותר נכון מטה-מדעיים, על כמה כסף יצא על זה וכמה על זה, מי כתב על זה ומי על זה. אוכל גרוע. אבל היתרון הגדול, הענק בעצם: נסיעה לפריס, יום אחד של חובות. שלושה ימים של כיף מוחלט. ארוחות מעולות עם אבא, מסעדת בשרים (Louchebem) מאפיים ללא סוף, http://www.fauchon.com  לא ניתן להשוואה לשום דבר אחר (בעולם). מוזיאון רודין... פשוט מיני ירח דבש. 


ווסקי מהדיוטי, במחיר $55 לשלושת רבעי הליטר (כלומר 2 ב- 110) שייך לסדרת ה- Provenance כל מיני חברה שקונים חביות ממזקקות ועושים בהם כרצונם. כלומר מבקבקים מתי שבא להם, באיזה חבית שבא להם וכו'. רציתי לנסות פעם אחת.
Provenance Autumn ,Glen Garioch Distillery, A highland Malt זה השם המלא. הווסקי צעיר 11 שנה. הווסקי בצבע קצת בהיר מידי, או אולי בלי להיות שיפוטי די בהיר

כמו שניתן לראות.

הריח מאוד פירותי, כמו איזה eau de vie, שזה אומר משקה חריף שמבוסס על תסיסה של פירות (בניגוד לדגנים למשל).
הטעם שלו מאוד רך ועד כמה שאני לא מאמין להקדלות הבאות שלי, אני חושב גם שהוא די פשוט, אולי חד גווני.
אחרי שלוק או שניים, בעיקר אם מקלידים, או שלא החיך מתמלא בריח פירות קיץ בשלים. אהה כמה שנמאס לי מהחורף. נמאס לי מהלחץ שהוא הביא עימו, נמאס מהקור, נמאס ממלא דברים. עכשיו שהפריחה בחוץ באביב, סתם ככה בחיים :) וגם בווסקי, אז מה יש להתלונן.
לסיכום, ווסקי נחמד מאוד. נעים לשתיה. לא מבטיח לקנות אותו שוב אבל לא מתכוון לסבול ממנו.


עד הפעם הבאה
א.

ביקור וביקורת: פרינסס מרי

הקדמה:

אני שמח במיוחד לכתוב על הביקור הזה. חיפשתי לינקים בגוגל ולא מצאתי ביקורות מענינות. קצת פרומושין, אתר בית, כמה תמונות, לא יותר. אני מצהיר על עצמי כמבקר הראשון עד שיוכח אחרת.

הביקור:

אולי חמישי בערב, די מוקדם למסעדה, שבע בערב.
המקום לא עמוס, עדיף ככה. משפחה יושבת משמאל, תייר בודד מימין וזהו.

מלצרית חביבה מאוד, מגישה לנו תפריט, אין נתח קצבים ויש צלעות טלה. אנחנו לא מרוכזים כל כך, נבקש את שרותיה עוד פעמיים לפני שנחליט.

הרעב לא כבד עלינו, אז החלטנו להצטנע קמעא.

הוגש לנו לחם טרי ואורירי במיוחד, בסמיכות למטבל טחינה וחצילים ושמן זית עם בלסמי בתחתיתו. הלחם היה מצוין אבל המטבלים היו קצת פחות. הטחינה חצילים היתה דלילה בטעמיה, אני לא יכל להגיד ממש למה. הבלסמי תפקד באופן ממש מוזר: גם אם טבלתי חזור וטבול את הלחם בצלוחית השמן, אף לא טיפת בלסמי אחת לא ליחלחה את פתי. למרות הלחם והשמן הטובים נותרתי טיפה מתוסכל מחוסר היכולת שלי לדוג בלסמי בחכתי. הצלחתי להתאפק ולא לאכול את הלחם, דבר שהשתלם מאוחר יותר.

הזמנו יין, שירז אוסטרלי, אני לא זוכר את היקב... למרות שהזמנו בקבוק קיבלנו שתי כוסות. ויתרנו על הדחף להבהיר, גם זו לטובה, לא חסר לי יין במהלך הארוחה מאחר וט. לא רוקנה את כל תוכן הכוס....

לראשונות הזמנו: מרק קרם ערמונים וכבד אווז וכן סלט עגבניות תמר, שרי, עגבניות ירוקות, צימוקי עגבניות ומוצרלה מותכת. המרק היה מעולה, קרם עדין עם טעם ערמונים מפנק של חורף. המרק היה עשיר וגודל המנה היה מספק. במרכז המנה מונח נתח כבד אווז. הנתח היה קטן אך טוב, אבל לטעמי לא קשור למרק, פשוט ישב יפה ליד לא ביחד.
הסלט היה גם הוא מעורר תאבון. צימוקי העגבניות היו טעם מרענן וחדש עבורי. הצימוקים מתוקים ועגבניתיים בו זמנית באופן די מפתיע. אולי אפילו טיפה מתוקים מידי (אני הייתי חותך אותם לחצי). העגבניות הירוקות איזנו את המתיקות שלעיל במרירות בוסרית, עגבנות התמר והשרי נתנו את רקעי הצבע והטעם לסלט. לסיכום מנה לא שגרתית וחביבה מאוד.

בסלט נוסף על כל עגבניותיו הכיל גם עגבניות רגילות. מצד שני לא ניתן להאשים אותם במצג שווא, עם השם הארוך הזה כמעט נגמר המקום לכתוב בו דברים בתפריט.

לעקרית: צלעות טלה ופירה כמהין. שלישית צלעות טלה קטנות להפליא, בליווי פירה תפוחי אדמה וקצת כמהין. הצלעות הגיעו מדיום רייר כנדרש, הן נמסו בפה. רוטב בעל נוכחות (אני מדמיין רוטב יין אדום סמיך כזה אבל אני לא מתחייב לפרטים) השלים את הטעמים של הבשר העדין. עם כל העדינות והכל, נסיון לשלב את הפירה תוך כדי הביס, ולהרגיש את הכמהין לא צלח. הנסיון השני והמתורבת יותר, הניב טעם מורגש ועמוק של כמהין שחורות שהיו זרועים בפירה. מנה טובה מאוד אך בתמחור לא זול בכלל (139).

לקינוח: מוס לימון, עם רוטב תותים ושוקולד מריר, וגם טוויל צנוברים. מנה טובה מאוד, קטנה (לידעת שומרי משקל) ובכל זאת הטירמיסו שלה עדיף לדעתי (ט. אינה מסכימה, וזו פעם שניה בשבוע שיש חילוקי דעות בעניני קינוח. החיים קשים).

לסיכום, מקום נעים, שירות מצוין, אוכל טוב מאוד. מחיר, טוב המחיר בהתאם,שליש אלפיה, כולל יין. לא הולך ברגל.

שבוע טוב,
אלעד