מסעדת סאקורה בירושלים היא מוסד וותיק ואהוב. לצערי נאלצתי לכתוב
ביקורת על מסעדת סושי אחרת בירושלים שאותה אני לא רוצה להזכיר מטעמי הדחקה. היום, אחרי כשבעה אחרי פתיחת הבלוג, אני רוצה לכתוב בכיף על סאקורה, עד לא יוכח אחרת, הסושיה הטובה בעיר.
אתמול, אחרי עוד יום די ארוך ודי מתיש, החלטנו ללכת לחגוג על בטוח . חיפוש קצר בגוגל הפנה אותי לאתר מסוים שבו התברר כי לפחות באופן תיאורטי אפשר להזמין מקום:
זה די משעשע "המערכת תתחבר ישירות למסעדה..." לא? מאחר ורציתי להזמין מקום לעוד פחות משעה, קיבלתי הודעת שגיאה באדום. חוץ מזה שהתירוץ הוא קצת טיפשי, הוא גם לא נכון. הוא טיפשי כי אם המערכת מתחברת ישירות למסעדה, מה הבעיה שזה יהיה 37 דקות לפני רגע ההזמנה? אני יודע שהטענה גם לא נכונה כי בערך שתי דקות אחרי זה התקשרתי אליהם ישירות והזמנתי זוג מקומות ל"עוד חצי שעה עד ארבעים דקות". טוב, מספיק עם הטרחנות.
תוכן הארוחה:
מנה ראשנה סלט קטן ששכחתי את שמו אשר הכיל מלפפונים, אצות ושקדים. 14 ש"ח (מחיר באמת שווה לכל נפש)
פלטת סושי וסשימי מיוחד 70 ש"ח
רול צלופח 60 ש"ח
התלבטנו בין צויה לבין סאקה. הסאקה החם ניצח.
סאקה הבית (קטן) 25 ש"ח
הסלט היה מרענן ומעניין, הוא החזיק אותנו בחיים למשך הזמן שלקח לעקריות להגיע (לא הרבה). רובה הגדול של תוכן הפלטה היה טוב מאוד כרגיל כמעט. גיליתי שטורו זה בטן של טונה אדומה (נקווה שאני צודק) השרימפ דיווח על יבשושיות מה אך היא לא העיבה על המנה. לרול הצלופח היה טעם טוב, חזק ויחודי. אני לא ידוע בדיוק מה הם עושים אבל הצלופח מגיע עטוף ברוטב, הדבר נותן חוויה שונה לאכילת סושי כאשר הדג די דומיננטי. אני רוצה לנצל הזדמנות זאת כדי להמליץ על האסטרטגיה של הזמנת רולים. על חשבון הגיוון מקבלים הצצה אינטנסיבית יותר לטעם של מנה אחת, כמדומני גם המחיר יותר אטרקטיבי.
הסאקה היה טוב, אך המנה שהזמנו היתה קטנה מידי, בפעם הבאה אזמין אתה המנה הגדולה.
השרות היה טוב וחיכני וחיכני ותוגמל בהתאם. אבל מתי כבר יפסיקו לגבות דמי אבטחה! תשאירו משהו למלחמה הבאה.
קינוח הזמנו (כהרגלנו) במורד הרחוב על הבר של קבלייר. המנה הפיבוריטית היא וולקנו שוקולד שהוא בדרך כלל מעולה הפעם קצת יבש מבחוץ, טיפה שרוף אפילו, אבל נסלח. מנת האנדרדוג התגלתה למעשה כבולדוג, פאי לימונים מדהים, אוורירי ועדין. כאן לא ניסו לגבות אבטחה אבל יש תוספת דמי שירות 12% שאני לא מחבב, נו מילא קינוחים מעולים.
יצאנו מרוצים עד הגג, שמחים סתם ככה מהחיים ומהאוכל.
עד הפעם הבאה,
שלכם,
אלעד
