טיול: צפון

הי

משהו מוזר קורה כאן בממשק של הבלוג. רבע שעה מהחיים ככה סתם הוא שתה לי לפני שהצלחתי לארגן ממשק HTML שאני נשבע שלא היה כאן קודם. טוב עכשיו שאני כותב בממשק של בני תרבות אפשר להתחיל.

לפני שבועים נסענו לצפון לסופ"ש. קמנו מוקדם מידי לטעמי (לא, באמת מוקדם מידי: שש ומשהו נראה לי) ואז נפלה עלי עבודה לא מתוכננת בעיסוקי "החינוכי". שעה וחצי לפחות זה לקח ואז רק יכלנו להתחיל להתנועע מירושלים. כולל עצירת בינים ברחובות (שדרוג אוטו), תדלוק וקנית מים (למה לא קוראים לזה תמיום או משהו כזה?) הגענו למצפה הילה בערך ב12. שזה לא רע.

התחלנו בכיף את המסלול שכלל את מבצר המונפור ומסלול בנחל כזיב. מזג האוויר היה מדהים, מבחינת ראות טמפרטורה ולחות. המסלול עצמו הינו יפה במיוחד ולא קשה (אך לא מסלול לסבתות). יתרון ברור בארצנו למסלולים הוא קיום המים בנחל שלמרות שמו הינו נחל איתן. עוד דבר נחמד מאוד היה העדר המוני מטילים אחרים (היו כמה קבוצות תגלית אך הם עשו את המסלול בכיוון הנגדי) דבר שנתן לנו שקט, לנוח ליד המים, לאכול או ללגום ברוגע. אחד הדברים שתמיד מפילים אותי בצפון זוה פריחה, להלן מספר דוגמאות אפונה , שביל למרגלות , ואחרונה. בכלל, השתמשתי במצלמה החדשה שלי גם לתיעוד בעלי חיים, חיפושיות-1, 2 ראשנים ונופים. ישנה תמונה אחת שאני אוהב מאוד ושאני אפילו קצת גאה בה.

סימנו את המסלול בערך בארבע רעבים ומרוצים. החלטנו לאכול במטרופולין הקרוב: מעלות-תרשיחא. שכשמו כן הוא, יש לו מעלות אבל הוא בסופו של דבר תרשיחא. ההרפתקאה היתה מרובת פנים. הזמנו מקום על פי המלצות במסעדה צרפתית (לא פחות בתרשיחא) שפתחה את שעריה רק ב 18:30. נסענו למעלות כדי אולי לשבת שם באיזה קפה להתאושש ולחכות לפתיחת הדלתות. בדרך בוגדנות, גרגרונות ורעב הובילו אותנו לשער של מסעדה רומנית אולי קוראים לה טרנסילווניה או משהו כזה.

הדברנות והסקרנות (שהרגה חתולים רבים) וגרמה לי לשאול אזרח חביב שנראה יוצא מהמסעדה לגבי טיבה וטבעה. הבחור היה די חיובי, הריר כמעט שניגר מבין שיני הרעבות. אך הוא ציין שבמעלות יש מסעדה רומנית אפילו טובה ממנה אך שמחירה גבוה אולי במקצת. אני שנוהג להשחית לעיתים, לא רחוקות מידי, את ממוני במסעדות לא זולות כלל לא התרגשתי וסרתי מייד בחיפוש של הרומניה הטובה במעלות (אם יורשה לי להתבטא כך).

המסע החל בנסיון למלא אחר רצף הוראות לא מדויקות בעליל של האזרח החביב לעיל; לאחר שהשטח האמור אותר ונבדק ולא נמצאה בו מסעדה רומנית לרפואה. שאלנו עוברים ושבים. הבעיה היא שעוברים רבים לא היו בנמצא והשבים שמצאנו היו לא היו משהו: התחלנו עם שלישית עולים מברה"ב בין גיל העמידה לגיל הזהב שתהו מדוע אנו מחפשים מסעדה רומנית? האם אנו רומנים? מדוע לא נסתפק באיטלקית שמעבר לכביש? הם היו חברה כל כך הזויים שאני לא בטוח אם הם סוכני קג"ב רדומים או שלשת פנסיונרים שלמעשה לא עיכלו שהם לא בקייב. למרות שהמטרופולין מעלות-תרשיחא הינו עצום ורב (בטח קצת יותר קטן מהמושבה) הם לא יכלו להעלות מזכרונם עצם קיום של מסעדה רומנית או אחרת באזור.

ניסינו את מזלנו על אנשים אקראיים נוספים אך לא מצאנו אחד הדובר את שפתנו (כלומר כולם דיברו רק רוסית...). פתאום נדמה היה שהתגלתה הישועה. טרמפיסטית צעירה לבושה בגינס וחולצה לבנה. שעצרנו, אמרה מעלות (הינו בכניסה למטרופולין אז זה היה קצת מוזר) אחרי דין ודברים קצר התברר שממנה לא תבא הישועה. אחרי עוד כמה שניות חילחל לאפנו האסון. אישה זו היתה היצור המסריח ביותר שאי פעם פגשתי ואם ירצה הבורא אי פעם אפגוש. להזכירכם שביקרתי בעברי במקסיקו, צה"ל והודו בהם יש פוטנציאל (ממומש) לחוויות ריח פחות מנעימת.

הנוסעת היתה גנובה לחלוטין, רצתה שנסיע אותה אך לא הועילה לפרט בדיוק לאן. אחרי מספר נסיונות לא מוצלחים להיפטר מהמסע. הצהרתי שאחזיר אותה למקום ממנו מצאנו אותה (היה ראוי להחזיר אותה למקום ממנה באה, אך לא התחשק לי להסתכסך לא עם האדס ולא עם עובדי חיריה). הנוסעת, הלא סמויה כלל, כמה דקות מאוחר יותר, שנדמו כמו נצח, הנוסעת הורדה אחר כבוד בפאתי מעלות.

הרצון העז לנוח מאפיזודות אלו הביא אותנו אל האיטלקית במעלות, שם שתינו קפה ובירה ונשנשנו כמה זיתים. הזמן התקדם לאיטו קראנו עיתון ולבסוף יצאנו אל המסעדה ה"צרפתית" אלומה. באופן מפתיע יחסית מצאנו בקלות את המקום והיה נחמד לגלות שאנו האורחים הראשונים.

אני לא אספר את כל הפרטים הקטנים בשל האורך הארוך של הפוסט. היתה ארוחה טובה, ונהנו מאוד. היה ברשותי בקבוק יין שבנוסף להיותו די טוב, לא רציתי להסתובב איתו למחרת. לאחר דמי ביקבוק (נראה לי שהוא התכוון חליצה) סבירים זכינו לשתות לאכול ולקנח כנדרש.

נסענו לחניון עין זיתים במטרה להקים אוהל שם ולשקוע בשינה. חיש מהר הפעולות ההכרחיות בוצעו, והיום נתן את אותותיו ושקעתי בשינה. אך השינה לא ערכה מספיק זמן וקמתי באופן מוקדם מידי לבקשות הנוכחים. הנוכחים?? שכחתי לציין שאולי שלושים מטר מהאוהל היתה פרה. ככה פרה אמיתית לא סטייק ולא אחת שמסתובבת בקניון מלחה. כנראה שיש לה בעלים שחושש עד מאוד מגנבי בקר (כך אמר לנו תוך כדי זה שהוא מסנוור אותי עם הטלפון הסלולרי שלו). הוא היה לדעתי קצת על סף פיגור, אני היתי מסטול משינה ובכל זאת לא יכלתי שלא להתלוצץ על המוזרות בסיטואציה. מושבניק מגיע לאוטו ואוהל ומנסה למצא בו (בהם?) גנבי בקר (מהשטחים?) כנראה שבפאתי גנין עיפים מידי לסוע הלוך חזור כדי לגנוב פרה ובדרך עוצרים באוהל Jack Wolfskin ככה ללילה. בנוסף גנבי הבקר עושים את עצמם כאילו הם זוג סטודנטים אשכנזים. בכל מקרה אמרתי לבחור: "אנחנו לא גנבי בקר, אם היה לך איזה סטייק ככה אז אולי, אבל לא פרה שלמה". ההלצה לא חדרה לנבכי ליבו, והוא החליט לשחק אותה טקסס רינגר ולבקש שנצא ונראה לו ת.ז. ??? טוב, סירבתי בנימוס אמרתי לו שקוראים לי אלעד אבן, שהוא יכל לרשום או לצלם את מספר הרכב וגם לילה טוב.

אני ישנתי טוב שאר הלילה. ביום התחלנו בטיול קצר לכיוון מצפה הימים. היה ערפילי אך יפה מאוד. הירוק, כמה ירוק ושקט. הפריחה היתה מדהימה ונסענו למסיבת ההולדת של אביה. שהיתה גם ממש נחמדה כללה אנשים טובים, נוף טיולון ומלא אוכל (שוב אוכל?).עיפים אך מרוצים נסענו לקחת את הסבתא מקריית מוצקין אל ירושלים לקראת הפסח (כן כל זה היה מזמן). בדרך 1000 ש"ח לא פחות הלכו לטובת קופת המדינה. דיברתי ברמקול, המנאיקים נסעו לייד וזהו (האם מישהו מכיר את החוק? האם כדאי לי להישפט?). בכל אופן, החסכון על צימר (אוהל) ודלק (דלקן) התקזז ברגע אחד...


פוסט הבא בקנה: טיול לדרום, בדואים ופויקה.

להתראות