אירן

לא בנושא הבלוג
או שאפשר לחפש בעצמכם

אגסים ביין אדום

מתכון קל וטוב שקיבלתי ממישהי, מזמן מזמן:

חומרים

6 אגסים יפים (ספדינה שוק מחנה יהודה 6.5 ש"ח לקילו)

2-3 כוסות יין אדום משובח (אם לא משובח אז לפחות סביר)

אפשר להוסיף קצת מים עד לכיסוי 2/3 גובה האגסים

1/3 כוס סוכר

1/2 מקל וניל חתוך לאורכו (או סוכר ווניל)

2-4 תרמילי הל

לגיוון:
ציפורן יחידה אחת
או רבע כוכב אניס


הכנה

חורצים את ההל מרתיחים את כל החומרים למעט האגסים

קולפים את האגסים ומוציאים את הליבה בעזרת סכין קטנה אך חדה, אבל משאירים את הגבעול.

מנמיכים את האש, מכניסים את האגסים לסיר ומבשלים כ-40 דקות (בסיר מכוסה).
לשים לב לא לבשל יותר מידי.

מכבים את האש ומשאירים את האגסים להצטנן בנוזלים.


צמצום הרוטב

שני אמצעים (שאינם סותרים): סוכר וחמאה.

להרתיח על אש קטנה עד שנשארים חצי מהנוזלים.

25 גרם חמאה מוסיפים בסוף הרתיחה, סוכר לפני הרתיחה.


בתאבון

טיול: צפון

הי

משהו מוזר קורה כאן בממשק של הבלוג. רבע שעה מהחיים ככה סתם הוא שתה לי לפני שהצלחתי לארגן ממשק HTML שאני נשבע שלא היה כאן קודם. טוב עכשיו שאני כותב בממשק של בני תרבות אפשר להתחיל.

לפני שבועים נסענו לצפון לסופ"ש. קמנו מוקדם מידי לטעמי (לא, באמת מוקדם מידי: שש ומשהו נראה לי) ואז נפלה עלי עבודה לא מתוכננת בעיסוקי "החינוכי". שעה וחצי לפחות זה לקח ואז רק יכלנו להתחיל להתנועע מירושלים. כולל עצירת בינים ברחובות (שדרוג אוטו), תדלוק וקנית מים (למה לא קוראים לזה תמיום או משהו כזה?) הגענו למצפה הילה בערך ב12. שזה לא רע.

התחלנו בכיף את המסלול שכלל את מבצר המונפור ומסלול בנחל כזיב. מזג האוויר היה מדהים, מבחינת ראות טמפרטורה ולחות. המסלול עצמו הינו יפה במיוחד ולא קשה (אך לא מסלול לסבתות). יתרון ברור בארצנו למסלולים הוא קיום המים בנחל שלמרות שמו הינו נחל איתן. עוד דבר נחמד מאוד היה העדר המוני מטילים אחרים (היו כמה קבוצות תגלית אך הם עשו את המסלול בכיוון הנגדי) דבר שנתן לנו שקט, לנוח ליד המים, לאכול או ללגום ברוגע. אחד הדברים שתמיד מפילים אותי בצפון זוה פריחה, להלן מספר דוגמאות אפונה , שביל למרגלות , ואחרונה. בכלל, השתמשתי במצלמה החדשה שלי גם לתיעוד בעלי חיים, חיפושיות-1, 2 ראשנים ונופים. ישנה תמונה אחת שאני אוהב מאוד ושאני אפילו קצת גאה בה.

סימנו את המסלול בערך בארבע רעבים ומרוצים. החלטנו לאכול במטרופולין הקרוב: מעלות-תרשיחא. שכשמו כן הוא, יש לו מעלות אבל הוא בסופו של דבר תרשיחא. ההרפתקאה היתה מרובת פנים. הזמנו מקום על פי המלצות במסעדה צרפתית (לא פחות בתרשיחא) שפתחה את שעריה רק ב 18:30. נסענו למעלות כדי אולי לשבת שם באיזה קפה להתאושש ולחכות לפתיחת הדלתות. בדרך בוגדנות, גרגרונות ורעב הובילו אותנו לשער של מסעדה רומנית אולי קוראים לה טרנסילווניה או משהו כזה.

הדברנות והסקרנות (שהרגה חתולים רבים) וגרמה לי לשאול אזרח חביב שנראה יוצא מהמסעדה לגבי טיבה וטבעה. הבחור היה די חיובי, הריר כמעט שניגר מבין שיני הרעבות. אך הוא ציין שבמעלות יש מסעדה רומנית אפילו טובה ממנה אך שמחירה גבוה אולי במקצת. אני שנוהג להשחית לעיתים, לא רחוקות מידי, את ממוני במסעדות לא זולות כלל לא התרגשתי וסרתי מייד בחיפוש של הרומניה הטובה במעלות (אם יורשה לי להתבטא כך).

המסע החל בנסיון למלא אחר רצף הוראות לא מדויקות בעליל של האזרח החביב לעיל; לאחר שהשטח האמור אותר ונבדק ולא נמצאה בו מסעדה רומנית לרפואה. שאלנו עוברים ושבים. הבעיה היא שעוברים רבים לא היו בנמצא והשבים שמצאנו היו לא היו משהו: התחלנו עם שלישית עולים מברה"ב בין גיל העמידה לגיל הזהב שתהו מדוע אנו מחפשים מסעדה רומנית? האם אנו רומנים? מדוע לא נסתפק באיטלקית שמעבר לכביש? הם היו חברה כל כך הזויים שאני לא בטוח אם הם סוכני קג"ב רדומים או שלשת פנסיונרים שלמעשה לא עיכלו שהם לא בקייב. למרות שהמטרופולין מעלות-תרשיחא הינו עצום ורב (בטח קצת יותר קטן מהמושבה) הם לא יכלו להעלות מזכרונם עצם קיום של מסעדה רומנית או אחרת באזור.

ניסינו את מזלנו על אנשים אקראיים נוספים אך לא מצאנו אחד הדובר את שפתנו (כלומר כולם דיברו רק רוסית...). פתאום נדמה היה שהתגלתה הישועה. טרמפיסטית צעירה לבושה בגינס וחולצה לבנה. שעצרנו, אמרה מעלות (הינו בכניסה למטרופולין אז זה היה קצת מוזר) אחרי דין ודברים קצר התברר שממנה לא תבא הישועה. אחרי עוד כמה שניות חילחל לאפנו האסון. אישה זו היתה היצור המסריח ביותר שאי פעם פגשתי ואם ירצה הבורא אי פעם אפגוש. להזכירכם שביקרתי בעברי במקסיקו, צה"ל והודו בהם יש פוטנציאל (ממומש) לחוויות ריח פחות מנעימת.

הנוסעת היתה גנובה לחלוטין, רצתה שנסיע אותה אך לא הועילה לפרט בדיוק לאן. אחרי מספר נסיונות לא מוצלחים להיפטר מהמסע. הצהרתי שאחזיר אותה למקום ממנו מצאנו אותה (היה ראוי להחזיר אותה למקום ממנה באה, אך לא התחשק לי להסתכסך לא עם האדס ולא עם עובדי חיריה). הנוסעת, הלא סמויה כלל, כמה דקות מאוחר יותר, שנדמו כמו נצח, הנוסעת הורדה אחר כבוד בפאתי מעלות.

הרצון העז לנוח מאפיזודות אלו הביא אותנו אל האיטלקית במעלות, שם שתינו קפה ובירה ונשנשנו כמה זיתים. הזמן התקדם לאיטו קראנו עיתון ולבסוף יצאנו אל המסעדה ה"צרפתית" אלומה. באופן מפתיע יחסית מצאנו בקלות את המקום והיה נחמד לגלות שאנו האורחים הראשונים.

אני לא אספר את כל הפרטים הקטנים בשל האורך הארוך של הפוסט. היתה ארוחה טובה, ונהנו מאוד. היה ברשותי בקבוק יין שבנוסף להיותו די טוב, לא רציתי להסתובב איתו למחרת. לאחר דמי ביקבוק (נראה לי שהוא התכוון חליצה) סבירים זכינו לשתות לאכול ולקנח כנדרש.

נסענו לחניון עין זיתים במטרה להקים אוהל שם ולשקוע בשינה. חיש מהר הפעולות ההכרחיות בוצעו, והיום נתן את אותותיו ושקעתי בשינה. אך השינה לא ערכה מספיק זמן וקמתי באופן מוקדם מידי לבקשות הנוכחים. הנוכחים?? שכחתי לציין שאולי שלושים מטר מהאוהל היתה פרה. ככה פרה אמיתית לא סטייק ולא אחת שמסתובבת בקניון מלחה. כנראה שיש לה בעלים שחושש עד מאוד מגנבי בקר (כך אמר לנו תוך כדי זה שהוא מסנוור אותי עם הטלפון הסלולרי שלו). הוא היה לדעתי קצת על סף פיגור, אני היתי מסטול משינה ובכל זאת לא יכלתי שלא להתלוצץ על המוזרות בסיטואציה. מושבניק מגיע לאוטו ואוהל ומנסה למצא בו (בהם?) גנבי בקר (מהשטחים?) כנראה שבפאתי גנין עיפים מידי לסוע הלוך חזור כדי לגנוב פרה ובדרך עוצרים באוהל Jack Wolfskin ככה ללילה. בנוסף גנבי הבקר עושים את עצמם כאילו הם זוג סטודנטים אשכנזים. בכל מקרה אמרתי לבחור: "אנחנו לא גנבי בקר, אם היה לך איזה סטייק ככה אז אולי, אבל לא פרה שלמה". ההלצה לא חדרה לנבכי ליבו, והוא החליט לשחק אותה טקסס רינגר ולבקש שנצא ונראה לו ת.ז. ??? טוב, סירבתי בנימוס אמרתי לו שקוראים לי אלעד אבן, שהוא יכל לרשום או לצלם את מספר הרכב וגם לילה טוב.

אני ישנתי טוב שאר הלילה. ביום התחלנו בטיול קצר לכיוון מצפה הימים. היה ערפילי אך יפה מאוד. הירוק, כמה ירוק ושקט. הפריחה היתה מדהימה ונסענו למסיבת ההולדת של אביה. שהיתה גם ממש נחמדה כללה אנשים טובים, נוף טיולון ומלא אוכל (שוב אוכל?).עיפים אך מרוצים נסענו לקחת את הסבתא מקריית מוצקין אל ירושלים לקראת הפסח (כן כל זה היה מזמן). בדרך 1000 ש"ח לא פחות הלכו לטובת קופת המדינה. דיברתי ברמקול, המנאיקים נסעו לייד וזהו (האם מישהו מכיר את החוק? האם כדאי לי להישפט?). בכל אופן, החסכון על צימר (אוהל) ודלק (דלקן) התקזז ברגע אחד...


פוסט הבא בקנה: טיול לדרום, בדואים ופויקה.

להתראות

לעזאזל באופן כללי וגם נגמר ה LAPHROAIG

אחרי זמן מה ללא כתיבה.

לפעמים ווסקי נגמר. אין מה לעשות, מתחילים בקבוק בהתרגשות וציפיה (בד"כ) שותים לאט שותים מהר ובאופן כללי שוטים שותים ובסוף נגמר. טוב, בעצם לא ממש. שמתי לב עם השנים לנטיה אצלי לא סיים בקבוקים. לסנטימטר האחרון של כל בקבוק לוקח יותר זמן להעלם מלחמש או שש שמעליו.

מדוע כך הדבר? לסיים את הבקבוק זה להודות שהוא נגמר. להודות שהוא היה אצלי זמן מה ורובו עבר בפה, כיבה וכבד (בעיקר שלי וגם של חברים) בדרכו אל מקום אחר. לסיים את הבקבוק משמע שלא אוכל לטעום ווסקי זה עד שלא אטרח לקנותו שוב.

אז מה? לא יודע, סתם. עניין אותי למה אני מושך את סופי הבקבוקים.

כך או אחרת:
Laphroaig 10
ווסקי מהאיים - islay
הבקבוק נגמר ולכוסית האחרונה לא הוספתי מים או התחכמויות שכאלו. מזגתי את תוכנו לתוך כוס שוט בצורת חרוט של קמצנים. עכשיו אני שותה.

ווסקי חזק, מעושן וכבולי
נושך בהתחלה אבל משאיר טעם של ל"ג בעומר בפה אחרי זה.
לא סתם ל"ג בעומר אלא ל"ג בעומר נוסטלגי ומרחף.

בכל מקרה אני קצת שפוך, לא מהווסקי אלא מהשבוע ומהחים.

• היד תפוסה מהפריסבי היום אני לא נהנה להזיז אותה, הגב גם קצת מביע את נוכחותו. הרגל לא תקפה היום, חוץ מבבוקר פעם אחת, בנתיים.
• מספר הרופאים שני צריך לתקשר איתם מתחרה (ומנצח?) את מספר הרופאים שסבתא שלי מתעלמת מעצותיהם.
• 1/1024 מהחומר טכניציום שהוזרק לתוכי עדיין פעיל (אם הוא לא עזב בדרכים אחרות) זה די מדהים שעוד שלושה שבועת (בהסתברות טובה) לא ישאר אף לא אטום בודד מהחומר הזה וכול יאסף אל אבותיו...
• ללא מילים
  

לילה טוב
אני נוסע לצפון מחר

נ.ב.
אולי אפשר להכליל חלק ממחשבותי על סופים לדברים שאינם רק סופי בקבוקים?
אולי.

קבלייר מסעדת שף לטוב וגם לרע

יום מוזר היה לפני שבועיים הכל הלך מוזר בהתחלה ובסוף הפרטים מעורפלים אך זה היה מוזר.

הפריסבי היה לא טוב, אופיני לאותה תקופה. אנשים לא בסינכרון (איתי?) זו הבעיה. קצת נמאס לי כבר להכניס אנשים לסנכרון בקבוצה. באים חדשים הם לא יודעים לשחק, לא נורא. באים אנשים שיודעים אבל לא רוצים להשתלב, זה מבאס. כשהתחלתי, היתי הכי "צעיר" ושחקן די גרוע (ועל זה נאמר למה האחרונים תמיד בסוף) היום חוץ מטל הפולני (הוא באמת פולני ואני לא זוכר את שם המשפחה שלו) אני הכי קשיש שם, גם בשנים וגם בוותק.

לא רחוק היום ואצטרך לעזוב, הבריכה קוראת לי.

הלכנו לקבלייר, לשפר את המצברוח. לאכול, ולהסיח את הדעת. אחרי הפריסבי כולי מזיע החלפתי לגינס חולצה שלבשתי במהלך היום וסוודר והלכתי לאחת המסעדות היקרתיות בעיר (והיקרות?). מזל שהם לא ידעים שלא התקלחתי.

הזמנו חציל למנה ראשונה, פילה מוסר ים וצלעות עגל לעקרית וגם קינוח שוקולד לסיכום.
שתי כוסות יין גם (אוסטרלי וגם פטיט קסטל).

הכל היה טוב, המחיר של הצלעות מופרך. ארבע צלעות קטנות טובות מאוד אבל לא מצדיקות 168 שח ללא שירות.
החצילים נתנו לי רעיון לשים בלסמי במקום לימון (לפעמים) על אלו שאני מכין.
הדג, טוב מאוד אך לא מעולה.
קינוח סטנדרטי.
הממ, נזכרתי שלקתי גם ערק לפתיח.

לסיכום, הארוחה התאימה כמו כפפה. היא יקרה מידי ואשתדל לבקר במסעדות אחרות בטרם אחזור לשם.
אך, ותמיד יש אך, המקום מאוד מוקפד (אביטל מוחה על איכות השירות- מלצריות שנשענות עליך ושמות ידהן על האוכל צלחות וכו' וגם אני מוחה) האוכל טוב ואין מקום אחר ברמה זו שאני מכיר.

תוכניות לעתיד: סקורה פרדיסו וסטייק ביתי אחד או יותר...

השלמתי פערי בלוג. טוב מאוד

פוסט שלם ללא וויסקי- אוכל והרצאות בתל אביב, מסיבת יום הולדת בירושלים וגם חידה

4.3.09

אתמול נסעתי להרצות בתל אביב זו ההרצאה הרביעית שלי בסדרה של הרצאות בנושא. אולי אני אתחיל בהקדמה.

בחודשים האחרונים (כמעט שנה אולי) אני עובד על שאלה נחמדה בקוונטים. חוקרי קוונטים ואולי גם אני (הרשע מוציא עצמו מן הכלל) מאמינים כי בעזרת מחשב קוונטי ניתן לעשות נסים ונפלאות חישוביים שעליהם לא אפרט כלל. כל הרעיון הוא שלא ניתן לעשות חישובים אלו על ידי מחשב רגיל (או לפחות זה עלול לקחת יותר שנים מאשר מספר האטומים ביקום). השאלה ששאלנו היא איך ניתן לוודא שמשהו הוא באמת מחשב קוונטי או אפילו מתנהג לפי מתורת הקוונטים אם אין לנו אף דרך לעמת בדיקות ניסוייות מול תוצאות תיאורטיות.

בכל מקרה, דורית ארגנה לי להרצות על התוצאות שלנו בחו"ל וכהכנה לכך גם הייתי אמור להרצות קצת בארץ המובטחת לשם אימון וכדי לא לעשות פדיחות אצל הדוד סמי (1,2). התוכנית הצליחה באופן חלקי. נסעתי לחו"ל הרצתי והיה נחמד מאוד. אבל מתוך שלוש הרצאות מתוכננות בארץ (ירושלים,תל אביב וטכניון) רק האפשרות בקור מחצבתי יצא אל הפועל לפני הנסיעה. כל זאת מסביר בערך מדוע נסעתי אתמול למדינת תל אביב כדי לספר להם על התוצאה. אולי בעתיד אסע גם לטכניון לאות מטרה.

טוב חסל סדר הקדמה. בתל אביב קרו כל מני דברים, אבל מאחר ואיתי הקניט אותי (לא דבר נדיר בכלל) הנה ביקורת על הקפה (בכניסה לאונ' תל אביב אולי קוראים לזה קופי טו-גו)

הזמנתי סנביץ טוניסאי שהגיע אחרי זמן לא סביר עם מיץ אשכוליות אדומות בכמות לא מספקת.

הסנביץ היה חריף במידה סבירה ואי אפשר להגיד לא נהניתי ממנו. ג'וליה הזמינה מרק שנראה טוב אך לא טעמתי וגם לא שמעתי ממנה דבר לטוב או לרע עליו. איתי הזמין טוסט עם גבינה צהובה, נראה לי שהוא נהנה וגם אני נהניתי לראות אותו אוכל דבר כזה תפל (1) בכיף כל כך גדול.

מחשבה: אני מתכנן לשבת מסיבת יום הולדת שלושים וחודש לעצמי. אזמין אנשים, אקנה שתיה וקצת אוכל ונראה מה יהיה.

ולנושא לגמרי אחר.


חידה הסתברותית שאביטל גרם לי לתהות על קנקנה:

נניח שבנים ובנות נולדים באותה הסתברות

וכן נניח שבכל משפחה בדיוק שני צאצאים.

נתון שלזוג יש בן מה ההסתברות שיש לילד אחות (ולא אח)?

דפקת בדלת של משפחה מקרית, אחד מהילדים (במקרה) פתח את הדלת וזה בן, מה ההסתברות שיש לו אחות?

אלעד



(1) טוסט יכול להיות כמובן מעולה ובלתי תפל לחלוטין אך זה של איתי נראה תפל.